פרופ' רולידר שלום,
הערב נכחנו בהרצאה מרתקת שהעברת בפתח תקווה, שבסופה ביקשנו לשאול אותך שאלה והפנת אותנו לפורום מפאת חוסר הזמן:
יש לנו תאומות בנות 3.5 ובנוסף ילדה בת 2.5. ההתמודדות מולן לא פשוטה ואת עיקר ה"עבודה" עושה הקטנה . היא עקשנית לא קטנה ובסיטואציות רבות היא נלחמת בנו: החלפת טיטול, שלב האמבטיה, לבוש, וכו'. בדרכה שלה היא נוהגת לצרוח כשמשהו לא מוצא חן בעיניה. מדובר בצרחות של ממש, עד שאנחנו נאלצים לסגור את החלונות שמא השכנים יחשבו שאנחנו מעוללים לה משהו חלילה.....כמו כן היא מתנהגת כך לפעמים גם בסביבת אנשים זרים/ סבתא וסבתא. משום מה, כשאנחנו שואלים את הגננת על התנהגותה במשפחתון, אנחנו שומעים רק תגובות חיוביות. אין לי ספק שהיא מנסה למשוך תשומת לב. ניסינו להתעלם אך זה קשה, ניסינו לחבק, ואף שלחנו אותה לחדרה (דלת סגורה) עד שתירגע, אך היא בשלה נלחמת באמצעות הצעקות. נודה מאוד לחוות דעתך בנושא.

שלום דוד, 
ראשית, דיווחי הגננת על התנהגותה של בתך במשפחתון אלו חדשות טובות שכן זה מראה שיש לה את היכולת להתנהג בצורה נאותה ולהתנהל ללא צרחות. 
העקשנות והצרחות יכולות לנבוע מכמה סיבות, הסבירה ביותר הינה שבתך לא מעוניינת לבצע את מה שנדרש ממנה באותו רגע (כמו החלפת טיטול, אמבטיה וכדומה). 
להלן המלצותינו כיצד לפעול בכדי להפחית את ההתנגדות וללמד את בתך לשתף פעולה בכיף:
חשוב להקפיד על סדר יום קבוע עם רוטינות או טקסים קבועים, החוזרים על עצמם באותו זמן כל יום. הכוונה היא לרוטינת בוקר (התעוררות, החלפת טיטול, התלבשות, ארוחת בוקר ויציאה), רוטינת ערב (ארוחת ערב, מקלחת, התלבשות ופרידה נעימה ללילה) ובכל זמן אחר במהלך היום בו יש סדר פעולות קבוע. שמירה על סדר יום קבוע וברור יאפשרו לבתך לדעת מה מצופה ממנה ומה סדר הדברים.
במקרים שבתך משתפת פעולה עם הוראה של אחד ההורים, מאפשרת להחליף טיטול בכיף, נכנסת למקלחת ברצון או מתיישבת לאכול כאשר מבקשים ממנה זה הזמן לשבח, לפנק, לחבק ולומר לה כמה אתם גאים בה! הנטייה הטבעית שלנו היא להתייחס יותר למקרים בהם הילד צועק ומפריע מאשר למקרים בהם הוא משתף פעולה, אך הדבר חיוני מאין כמוהו ללמידה של שיתוף פעולה.
לפני מצבים שמהיכרותך עם בתך עלולים להיות קשים ולזמן צרחות, התנגדויות וכעס (כמו טיטול או מקלחת) מומלץ לבצע הכנה מוקדמת: "חמודה, עוד מעט אנחנו נלך למקלחת! אני יודע שקצת קשה לך אבל בטוח שתצליחי כמו ילדה גדולה!". כדאי גם להגדיר במילים פשוטות מה מצופה ממנה:"אני מצפה כי תכנסי בלי צעקות למקלחת". הכנה מראש והגדרת ציפיות יכולות להפחית את ההתנגדויות במצבים מסוימים. 
בעקבות סירוב, התנגדות או צעקות, חשוב לנסות להתעלם מתגובותיה ולהתעקש על ביצוע הפעולה ללא נסיונות שכנוע או איומים. ברור שהצעקות מביכות אותכם כמו כל הורה שילדו צועק, אך יש להבין כי אם נתייחס לצרחות וננסה להרגיען ללא המשך הפעולה נלמד את בתך לא לשתף פעולה וכי צעקות מביאות להפסקה או הקלה. 
חשוב להמנע מאיומים "אם לא תפסיקי לצעוק אז..." ומנסיונות שוחד "אם תפסיקי להתנגד עכשיו אתן לך שוקולד" המעבירים מסרים מטעים לילדה.
אם ההתנגדות לא פוחתת לאורך זמן (כשבועיים), ניתן לשקול לבצע פסק זמן. אני מצרפת טור שכתב פרופ' רולידר בנושא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725136,00.html
לסיום, חשוב ביותר להיות עקביים. ברגע שהחלטתם יחד כהורים על דרך התמודדות עם סירוב או התנגדות של הבת, יש לתאם ביניכם, לתמוך אחד בשני ולהראות עקביות ונחישות ולא לשנות את דרך התגובה מיום ליום. חוסר עקביות בתגובות ההורים (כמו גם בסדר יום) יוצרים חוסר בהירות אצל הילדים. רק כך בתך תלמד כי אין טעם להתנגד ולצרוח כי זה לא יוביל להקלה או לחיבוקים, ולעומת זאת, בעקבות שיתוף פעולה מקבלים המון חיבוקים, חיזוקים ותשומות לב נעימות מאמא ואבא. 
ברור שהתמודדות עם הצרחות והמבוכה אינם קלים, מומלץ לתמוך אחד בשניה, ואף לגייס את הסבתא והסבא לעזרה ותמיכה. קחו הרבה אויר, ובהצלחה!
(עוד טור שיכול לתת מידע נוסף: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3955060,00.html)


רותי וייס פרידמן, BCaBA
מנתחת התנהגות מוסמכת
מנהלת הפורום ואתר האינטרנט של מרכז רולידר

תגיות

כיצד מתמודדים בגן עם נשיכות? כיצב מפחיתים את התופעה?

שלום יפית,
תופעת הנשיכות אופיינית התפתחותית לגילאים צעירים ונובעת לרוב כתוצאה מחוסר יכולת להביע תסכול , כעס או שמחה בדרכים אחרות. זה לא אומר שעלינו לאפשר לילדים לנשוך ולהכאיב לחבריהם, נהפוך הוא - צריך ללמד אותם כי נשיכה איננה התנהגות ראויה ובמקביל ללמד דרך להבעת רגשות ותסכול בצורה נכונה. 

מומלץ לנהוג בכמה דרכים:
ראשית, כמובן, לנהל שיחה עם הילדים בגן ולהסביר כי אסור לנשוך. כמו כן חשוב ללמד ולתרגל אפשרויות אחרות נאותות להבעת רגשות שמחה ואף תסכול (אפשר למחוא כפיים, אפשר לומר אוף! וכדומה).
חשוב לאתר את הילדים שנושכים לעיתים קרובות ולנסות להכין אותן מראש לפני זמן משחק חברתי חופשי. 
כאשר ילד שנשך בעבר משחק עם חבר ללא נשיכות - חשוב ביותר לפרגן ולשבח אותו באופן ספציפי!
אם בכל זאת מתרחשת נשיכה, יש להפסיק ולהגיב בתקיפות ובאופן ברור "אסור לנשוך!" ולתרגל את אחת מהאפשרויות החלופיות שלימדנו מיד.

בהצלחה!

רותי וייס פרידמן, BCaBA
מנתחת התנהגות מוסמכת
מנהלת הפורום ואתר מרכז רולידר

תגיות

שלום רב.יש לי ילדה בת 3.5.היא ילדה מאוד מקסימה ונבונה אך לדעתי יש לה הפרעות של קשב וריכוז.היא לא יכולה לשבת יותר מדי זמן עם משחקים אחרי זמן קצר היא זורקת הכל,שוברת צבעים,קורעת דפים מתחילה לצייר על הקירות שולחנות היא פשוט לא מסוגלת לשבת.גם אם אנחנו הולכים איתה להצגה היא לא יכולה לשבת עד שהיא תסתיים.מה אני עושה???אני מודאגת ברגע שנמאס לה וזה קורה די מהר היא מתחילה פשוט "להשתגע" ננסח את זה כך מתחילה לצרוח ולהתנהג לא יפה כולל דיבור לא יפה.אנא עיזרו לי תודה רבה...

לירז שלום,

אין ספק שהמצב אותו את מתארת שבו בתך איננה מסוגלת לשבת ולהיות בפעילות לאורך זמן, איננו דבר פשוט עבורכם ועבור הורים רבים, אולם אין זה אומר כי מעכשיו ועד עולם בתך לא תוכל להתמיד במשימה או לשבת לאורך זמן בפעילות, אלא המשמעות היא כי בתך צריכה עזרה נוספת בלימוד מיומנות זו. יש ילדים שבאופן טבעי קיימת בהם היכולת וה"גנטיקה" המאפשרת להם להתמיד במשימה ולעשות אותה לאורך זמן, ואילו יש ילדים שהדבר מעט קשה להם יותר, והם זקוקים לסיוע וללמידה מהסביבה. 
אפרט מספר מרכיבים וטיפים אותם נמליץ לכם לעשות עם בתכם במהלך היום ובמקומות שבהם קיימים קשיים, וכך תלמדו אותה להתמיד במשימה, לשבת לאורך זמן, ולגלות איפוק והבלגה.

ראשית, שבו לשיחה עם בתכם מיד כאשר היא חוזרת מהגן והגדירו לה את ההתנהגויות המצופות ממנה במהלך היום (למשל, "אני שמחה שהיה לך יום נעים בגן, אני מזכירה אם קשה לך, אני מבקשת שתפני אלי בצורה נעימה ורגועה וכך אוכל לעזור לך. צרחות, קללות, שליחת חפצים והתנהגות לא יפה אנחנו לא נקבל בבית שלנו!"). בהמשך, וגם לפני פעילות שעתיד להיות בה קושי- אפשר להגדיר לה בדיוק כמה זמן היא נדרשת לעסוק בפעילות (אפשר להשתמש בטיימר ולכוון אותו לזמן הרצוי ולאפשר קימה רק כאשר הוא מצלצל- למשל, לומר לה ש-5 דקות היא צובעת עם טושים) ומה בדיוק היא צריכה לעשות- למשל, אם זה צביעה, להגדיר לה בדיוק, "עכשיו את צובעת ציור אחד" או "עכשיו את צובעת חצי ציור וחצי לאחר מכן", "משחקים יחד משחק אחד", וכדומה. כמובן שכדאי להתחיל תמיד בדברים קטנים שהיא יכולה להצליח בהם לפני שמציבים אותה בפני אתגר גדול יותר שבו היא עתידה להיכשל. על ידי עלייה הדרגתית ברמת קושי המשימה ובזמן שהיא נדרשת לשבת, היא תלמד לשבת לאורך זמן ולהתמיד בדברים מעט יותר ארוכים בכל פעם. כיום לא ניתן לצפות ממנה לשבת יותר ממה שהיא מסוגלת, ולכן קחו את הזמן הקצר ביותר שבו היא מסוגלת לשבת, והגדילו אותו בהדרגה. 

חשוב מאוד כאשר היא יושבת ועושה פעילות אפילו לזמן קצר ביותר, לשבח אותה מאוד, לומר לה שנעים לראות אותה עובדת, שהיא בוגרת ושבחים נוספים מתאימים וספציפיים. היא תלמד שהמילים ותשומת הלב הנעימה של ההורים מגיעים כאשר היא יושבת ועושה פעילות, ולא בעקבות מצבי סירוב והתנגדות לשבת בפעילות. יש לוודא כי אתם לא מתייחסים יתר על המידה לסרבנות שלה לשבת ולהתנהגויות הלא נאותות שבאות בעקבות הקושי, כלומר גם תחנונים לחזור לשבת, בקשות והסברים להמשיך לעבוד בעקבות התנהגויות לא נאותות- עלולות להיות עבורה תשומת לב מכם ויכולות להביא להחמרה בהתנהגויות הלא נאותות. בנוסף, אם יש פעילויות שהיא מאוד אוהבת (למשל, משחק בחוץ, משחק עם חברה, טלויזיה, מחשב וכדומה) נמליץ לאפשר אותו רק לאחר שהיא יושבת בפעילות שקשה לה יותר ועושה אותה באופן נאות. כך היא תלמד ש"שווה" לה להתאפק ולעבוד יפה בפעילות שיותר קשה לה כי אחר כך היא מקבלת פעילות אהובה.

במידה ובתך מתנהגת בצורה לא נאותה, מקללת, זורקת חפצים או מתנהגת לא יפה- יש להגיב לכך מייד, להתקרב אליה, ליצור איתה קשר עין ולומר לה באופן רגוע אך אסרטיבי - "ההתנהגות הזו לא מקובלת אצלנו, הפסיקי מייד!" ולסייע לה לחזור לפעילות נאותה אחרת. במידה והיא ממשיכה בהתנהגויות הלא נאותות, יש למנוע ממנה גישה לפעילויות ומשחקים אהובים ולתשומת לב שלכם למשך 5 דקות.

ריבוי הזדמנויות של משחק ופעילות לאורך זמן, עלייה הדרגתית בזמן ובדרגת קושי המשימה, שבחים רבים בזמן שבו היא עובדת בצורה נעימה ורגועה, והתמודדות נכונה עם ההתנהגויות הלא נאותות שמפגינה בעקבות הקושי ועשייתם באופן עקבי, הם אלה שעתידים ללמדה לשבת לאורך זמן, להתנהג בצורה נאותה ולהפגין איפוק והבלגה.

בהצלחה!
יפית שלו
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום רב. אני מודה על עזרתך מראש ומתנצלת על אורך הפנייה. יש לי בן בכור בן 4 ו-3 חודשים ותאומים בני שנה ו-8 חודשים.

במהלך הזמן חל שינוי ביחסו כלפיהם כאשר ככל שעובר הזמן נראה כי הוא מקנא יותר ולפיכך מציק להם המון. מצד שני אולי זו הפרשנות שלנו (הקנאה) ולמעשה בדרך הזו מצא כי משיג את מרב תשומת הלב מאיתנו. כואב לי שבזמן האחרון ובייחוד בחודשיים האחרונים הוא הופך מיום ליום לילד שממש לא נעים להיות בחברתו. יש ימים או שעות שבהם הוא נעים, קשוב, משתף פעולה , משחק יפה בחלק מהזמן לבד בחדרו אך לצערי אלה הופכים נדירים יותר ויותר. יש הרגשה כי מן הרגע שמתעורר ועד הרגע שהולך לישון הוא מנסה - ומצליח - להציק לאחיו וכמובן לעורר אותנו לתגובה. חשוב לציין כי אנו מחזקים אותו כל הזמן - בלי קשר לאחיו בכלל - על התנהגות "טובה", מעודדים אותו ותומכים בו.

הוא מקבל תשומת לב מספקת לכל הדעות על התנהגויות חיוביות ולו הקטנות ביותר. אמנם אין לנו הרבה זמן נטו לבד איתו (אחד מאיתנו או שנינו) אבל למרות זאת אנו משתדלים ככל שניתן להקדיש לו תשומת לב אישית - מדי ערב לאחר שהקטנים הלכו לישון ובהזדמנויות שונות. בזמן הזה אנו נטו שלו במשחקים, שיחות, סיפורים וכדומה. יש לו גם זמן אישי לפחות פעם בשבועיים עם הסבא והסבתא. מהרבה עניין בתחום למדתי כי הכחדת התנהגות שלילית מתבצעת בדרך הטובה ביותר ע"י התעלמות ממנה שכן גערות, עונשים (שכלל לא מקובלים אצלנו), שיחות וכדומה בעקבות מקרים כגון אלה הם תשומת לב שמחזקת התנהגות. עם זאת, כאשר הוא קם בבוקר ונצמד אליהם, שם חפצים על הראש, לוקח מידיהם כל דבר שמתעניינים בו - לא ניתן להתעלם ! .

אם אני מנסה להתעלם ומציעה לאחיו לשחק בדבר מה אחר, הרי שזה מה שיעניין אותו כרגע והוא יקח את הצעצוע או ינסה להשתלט על המשחק. זה גם מה שקורה לרוב כאשר אני מציעה משחק משותף כדי להזמין אותו ושירגיש רצוי ולא דחוי. כשאני אומרת "בבית שלנו לא מרביצים" כי בזמן האחרון כל כעס קטן שלו גורר מיד מכה, הוא עונה בצורה שלא מוכרת לנו "אתם לא תחליטו עלי ואני ....לכם ו....לבית הזה".

אם אני מעירה לו שיפסיק להציק עם חפץ מסוים אחרת אצטרך לקחת אותו וכמובן בפעם הבאה מיד לוקחת, הוא מתחיל להשתולל ולהרביץ אם לנו או לאחיו. אלו דברים שלא מוכרים לנו כמעט כי אם היו התקפי זעם פה ושם לפני כן, החזקת חיבוק שלו עד שהיה נרגע הייתה עוזרת וכעת זה ממש לא המצב. הוא משתולל וצועק ומעיף. לא ניתן להתעלם מכיוון שזה מסוכן ומצד שני אני יודעת שכל ההתעסקות סביבו עד שנרגע היא תשומת לב עצומה.

קשה לי שאחיו צופים במחזה הזה כבר כמה ימים והם לא מבינים מה קורה ולמה הוא משתולל ואימא כועסת ומנסה להחזיק אותו עד שיירגע ואפילו מתחילים לבכות מלחץ מהמצב. באחרונה גם נאמר לי ע"י הגננת כי נהיה אלים בגן - לא כל הזמן אבל מופיעים גילויי אלימות שלא היו. בסמוך לכך הגננת ציינה חברות טובה שלו עם ילד מאוד אלים מילולית ופיזית. אני לא נוטה להאשים אחרים בהתנהגות בני כי הוא בוחר כיצד להתנהג וכמובן שאינני יכולה לשלוט עם מי ישחק בגן והוא באמת נמשך לילד הזה, אולם גם הוא עצמו מזכיר את הילד הזה רק בהקשרים של משחקים אלימים והתנהגויות שליליות. שאלתי אותו עם החברות עימו תורמת לו לדעתו לעומת חברות עם ילדים אחרים - עימם הוא משחק נהדר בגן - והוא אומר שלא כי הילד הזה מפריע לגננת ומרביץ לילדים אבל נשמע כאילו הוא מדקלם דברים שנאמרים לו ע"י הגננת או הסייעת ולא תוצר של מחשבה שלו.

היום התנהג מאוד לא יפה לחבר שהיה אצלו ברמה שלא הכרנו עד כה - התקשה לשתף, התעצבן והרביץ כשהחבר כביכול פירק את הפאזל שהרכיבו כאשר החבר למעשה רצה להשתתף במשחק ולבסוף אפילו נשך אותו !!! כששוחחנו לאחר מכן הוא טען שהחבר דיבר אליו לא יפה ושהרס את המשחק (וזה בוודאות לא נכון) וכשאמרתי שלחבר לא היה נעים אצלו ויתכן שבפעם הבאה לא ירצה לבוא אליו וחבל, הוא התחיל לומר מה הוא יעשה לו בגן.......נראה כי כל מה שאני עושה לא משפר את המצב וזה מאוד כואב לנו כהורים. הינו בקבוצת הורים כשר היה בן עשרה חודשים - אני מרגישה שלמדנו ומיישמים הרבה מאוד אבל בתקופה הזו אני מרגישה חסרת אונים.

אפילו חשבתי לנסות לעבוד בשיטת המדבקות שעל כל יום רגוע נדביק מדבקה ובסוף כל שבוע יבחר פרס קטן, אבל : א. קשה לי לחשוב במונחים כ"כ התנהגותיים מכיוון שתמיד הצלחנו להשיג את מטרותינו בדרך תבונית של שיחות, תוצאות של התנהגות וכו' ב. אם תמליצי לי כן ליישם זאת - על מה לחזק ? יום רגוע ? ביקור רגוע של חבר ? בוקר רגוע לפני יציאה מהבית ? אני לא רוצה להציב מטרה גבוהה שלא יוכל לעמוד בה במצב הנוכחי ולמעשה ייכשל כל הזמן. אלפי תודות !!! 

אנה שלום, אכן מתיאורך עולה מצב שמעורר בנו כהורים תחושה של חוסר אונים בשלב הראשון. אולם עלינו לזכור שאנו ההורים מנהיגים את היחידה המשפחתית ולכן עלינו לרכוש כלים להתמודדות עם השינוי שחל בבן הארבע ולשדר לו ביטחון בדרכנו.

ניכר כי יש לך ידע ורקע בתחום, אך לרוב השינוי בהתנהגות ילדינו נוצר רק כאשר אנו נוקטים בגישה ברורה וחד משמעית וכך משדרים להם מסר אחיד וברור. את מתארת כי אתם מנסים להתעלם מהתנהגותו כשהוא מציק ומפריע וכי זה לא מסייע. מצד שני את מתארת רצון כן שלכם לא לתת לבנך תשומת לב יתרה בתגובה למעשים שליליים, אם כך, מה נכון?

הקדימו תרופה למכה. בנך מתואר כמחפש את תשומת לבכם בכל מחיר ואכן תשומת לב מאבא ואימא בגיל 4 זהו דבר יקר ערך. חשוב ליזום זמן מסודר ומתוכנן מראש, שיהיה זמן אישי שלו, בכל פעם עמך או עם אביו, פרט לשעת הלילה. רצוי שיהיה מועד כזה בכל יום, שיהיה מוקדש אך ורק לו. למשל -אבא הולך לשחק עמו כדורגל במגרש או שאת הולכת עמו למגרש השעשועים. אין ספק כי הוא יפגין התנהגות שונה לחלוטין כשהוא נמצא עמכם לבד, ללא התחרות על תשומת לבכם עם אחיו הקטנים. בזמן זה יוכל לקבל תשומת לב חיובית, תצברו חוויות משותפות וטובות שרק הוא שותף להן, כך גם יוקל עליו לשאת את התסכול שבלהיות עם אחיו הקטנים שבוודאי צורכים רבות ממכם בשל גילם.

יחד עם זאת חשוב לזכור כי אתם ההורים והוא ילד. בנך מרגיש הגדול בבית לעומת אחיו הקטנים, אולם קצת מתבלבל באשר למקומו בבית מולכם כהורים. האמירה "אתם לא תחליטו עלי" היא אמירה שכיחה בקרב בני גילו, אולם חשוב שאתם כהורים תגיבו באופן עניני וסמכותי ותענו "אני אימא שלך ואני זו שמחליטה לגבי אופן ההתנהלות בבית. אני קובעת מתי תלך לישון, מתי תשחק ומתי תוכל ללכת לחוג או חבר". אין משמעות הדבר שלא ניתן לתת לו בחירה - כגון- האם הוא רוצה כריך עם ריבה או עם גבינה, או אם ילבש את החולצה הכחולה או הירוקה... אך לגבי נושאים מהותיים, כגון איך ראוי להתנהג לאחיו הקטנים חשוב כי אתם כהורים תתני את הטון ולא תתפשרו.

איך להתנהג כאשר הוא פוגע באחיו ומציק להם או פוגע בילד /חבר שמגיע לביתו? ניכר כי את מרבה לשוחח עמו ולדבר על לבו. מניסיוננו, אין לרוב קושי בהבנה של ילדים והם יודעים לצטט את דברי המבוגרים סביבם (למשל האופן בו הוא יודע שהחברות עם אותו ילד בגן לא תורמת לו) אך הקושי הוא בעיקר בישום. כלומר - בנך יודע שאסור להציק, להרביץ ולאיים אך מתקשה לעשות זאת בזמן אמת ופה הוא זקוק להצבת גבולות ברורה מכם. נדרשת הגדרת ציפיות ברורה וחד משמעית "מהיום והלאה אתה לא מכה ולא מרביץ, לא מציק לאחיך ולא מתנהג באופן לא מכבד לחבריך". כאשר הוא מצליח לשחק יפה ולהיות קואופרטיבי (צינת שזה קורה לעתים) שבחי אותו, חזקי אותו, תגידי לו "כמה כיף שיש לי ילד בוגר ואח נהדר כמוך, פשוט כיף אתך".

עם זאת, כאשר הוא מציק ומתנהג באופן לא מותאם לאחיו, הגיבי מיד, בקור רוח, וללא הרמת קול.

"אתה יושב עכשיו בצד, על כיסא, עד שאומר לך לקום". עליו לשבת יפה בלי לבכות ובלי לשוחח עמך במשך כ 4 דקות עד שיירגע", כשהוא מסים תגידי לו שהוא יוכל להמשיך במשחקו ויש לו הזדמנות חדשה לתקן דרכיו. אם הוא ממשיך, ניתן לדרוש ממנו שיהיה בחדרו פרק זמן מוגדר (בתנאי שחדרו הוא לא חדר המשחקים), ללא תשומת לב יתרה מכם. חשוב להדגיש כי כל יום הוא יום חדש ואין עליו "לשלם" על דברים שעשה לפני יומיים. אולם על כל מעשה חיובי ושלילי, חייבת לבוא תגובה עניינית, נקודתית ורלוונטית. כך אם הציק לחבר - לא לאיים שאותו חבר לא יבוא יותר, אלא לא לאפשר לו באותו יום פעילויות מועדפות כמו טלויזיה או משחקי מחשב. יומיים אחרי כן כשירצה לפגוש חבר, יש להזכיר לו בקצרה כיצד עליו להתנהג ולראות שעומד בכך, ברגע שהוא מתנהג בתוקפנות, להתערב, להפריד ולסיים את המפגש באותו יום.

יש לך אפשרות לעודד אותו להיפגש עם ילדים שהם מודל חיובי בעיניך וכך לאזן את השפעתו של אותו ילד שצינת. אך בסופו של דבר זכרי שתמיד יהיו בסביבתו ילדים שהם מודלים להתנהגות אלימה וחשוב שבנך ידע מה אתם חושבים בעניין וכיצד אתם מגיבים אם הוא בוחר לחקות אותם.

חשוב להבהיר כי לא תקבלו גם דיבורים תוקפניים ואיומים ואם הוא יפגע בילד בגן תהיה לכך תגובה גם בבית. לשם כך יש לדבר עם הגננת ולבקש טבלת סיכום יומית בה תתאר בקצרה את אופן התנהגותו במפגש הבוקר, הצהרים פעילות היצירה וכו', לפי סדר היום בגן. חשוב שידע שבכל יום אתם מסתכלים בדף ומתייחסים אליו בבית .ביום בו התנהג כראוי שבחו אותו. ניתן להשתמש במדבקות שיצבור על מנת לקבל מתנה קטנה לאחר מספר ימים בהם יחול שיפור. המדבקות יכולות לסייע אולם הן לא הדבר העיקרי אלא עוד אמצעי לחזק את המוטיבציה.

הדרך נשמעת אולי מעט מורכבת אך ברגע שבנך ירגיש שיש מי שלוקח את המושכות בידיו (המבוגרים סביבו), יקל עליו להתאים עצמו, לשאת לעתים את התסכול שבלהיות אח גדול ולהתנהג באופן בוגר ומתחשב יותר.

בהצלחה
קרין בר-און
מנחה במרכז רולידר 
MA בייעוץ חנוכי

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום, יש לי ילדה בת שנה וחודש היא נורא פקחית וחברותית, הבעיה איתה שהיא נורע צעקנית (צעקנית זו מילה עדינה, היא צרחנית!!) היא צורחת המון במשך היום גם במעון, אם לוקחים לה משחק מהיד או שהיא רוצה משהו אז היא מסוגלת לצרוח שעות בלי הפסקה אפילו שאני לא מתייחסת לצעקות שלה, היא ממשיכה בשלה. והיא גם נורא דבוקה אליי, כל הזמן רוצה רק אותי לא מוכנה שאף אחד יהיה איתה (כשאני נמצאת) לא נותנת לי 'ספייס' מחבקת לי את הרגל כשאני שוטפת כלים, ואם אני רק עוזבת אותה רגע בחדר משחקים והולכת למטבח או לחדר אחר היא מתחילה לצרוח ומחפשת אותי בבית, הצרחות האלה מטרידות אותי נורא זה ממש לא נעים לשמוע האוזניים שלי כבר כואבות, שומעים אותה גם מחוץ לבית כשהיא צועקת, אני כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות, אני משתדלת לא להתייחס לצעקות בתקווה שתפסיק אבל לשווא... מקוה שתעזור לי תודה :-)

בנוסף לצרחות היא גם מרביצה, אם אני מתקרבת אליה ומסבירה לה לא לצעוק ומדברת אליה בשקט היא פשוט מחטיפה לי סטירה, גם להוריי היא עושה כך.

אמא יקרה,

משאלתך ניכר הקושי שלך לפיו למרות מאמצייך, בתך מרבה לצעוק ולעמוד על שלה. את מתארת צרחות בתדירות גבוהה ולמשך זמן ארוך שלעיתים מלווה לכך גם מכות מצידה כלפיכם.

ראשית כל הכבוד שכבר בגילה הצעיר של בתך את מבינה כי ניתן וצריך להשפיע על התנהגותה ואת אף מתארת כי את לעיתים מנסה להתעלם מצעקותיה ללא הצלחה, את בראשיתו של הכיוון הנכון...

אחלק את תשובתי לחלק של הצעקות מצידה ולחלק של "דבוקה" ונצמדת אלייך.

כפי שתיארת בתך חברותית ופיקחית והיא למדה כי צעקות ואף צרחות מצידה, מפעילים אתכם ולבסוף משיגים לה את מבוקשה. זה הזמן ללמידה חדשה ואחרת. בטרם בתך מתחילה לשחק, הגדירי ציפיות וכללים למשחק. חשוב לעשות זאת לפני תחילת זמן המשחק ולא כאשר היא כבר מתחילה לצעוק. בעודה רגועה, שבי סמוך אליה, צרי קשר עין ואמרי למשל: "עכשיו נבנה מגדל בקוביות, אנחנו לא צועקים ולא מרביצים, אם את צריכה עזרה, תוכלי לגשת אליי ואני אעזור לך". מרגע תחילת המשחק, שבחי כל התנהגות נאותה מצידה ! כל זמן בו היא משחקת בצורה נעימה ושקטה ללא צעקות, תני לה תשומת לב רבה. תוכלי לומר למשל: "איזה יופי את משחקת, כל כך נעים ורגוע, ללא צעקות, את נהדרת".

כאשר קורה משהו במשחק ובתך מתחילה לצעוק, הזכירי לה בצורה ברורה ומפורשת "אנחנו לא צועקים". אם ממשיכה, אספי את המשחק ומנעי ממנה לשחק בו או במשחק אחר. אמרי: "כאשר תירגעי ולא תצעקי, תוכלי לשוב לשחק". מאותו רגע התעלמי מהצעקות (זה לא קל כפי שאת יודעת, אך היי עקבית ואל תישברי). בזמן זה שבתך צועקת, הימנעי מלתת לצעקות תשומת לב מתגמלת (בזמן זה הימנעי מהסברים, שיחות או שידולה להפסיק). כאשר היא נרגעת חכי עוד דקה ואז בזמן שהיא שקטה, תוכלי להחזיר את המשחק. כך בתך תעשה לאחר זמן קצר את ההקשר שהצעקות לא מביאות לתוצאה הרצויה מבחינתה. 

קחי בחשבון, כי ייתכן והתנהגות הצעקות תחריף לפני שהיא תשתפר. היי עקבית והתוצאה לא תאחר לבוא.

לגבי עניין ההיצמדות אלייך, מבחינה התפתחותית, גיל שנה מאופיין בין היתר בהתפתחות היכולת של תינוקות להבחין בין מצב מוכר למצב חדש ולא מוכר. בגיל זה הילד מתחיל גם יותר ויותר לעמוד על שלו. 

סביב גיל שנה מתפתחת אצל ילדים "חרדת פרידה". תפיסת הזמן בגיל זה עדיין אינה מפותחת, לכן כשאת לא נמצאת בטווח ראייתה, הדבר עלול לעורר אצלה מצוקה, כיון שאינה יודעת אם ומתי תשובי. זוהי אחת הסיבות לכך שכשאת יוצאת מהחדר, היא מתחיל לבכות או לצעוק. חרדת הפרידה הינה תופעה טבעית, מעידה על התפתחות תקינה ובריאה וחולפת לרב עד גיל שנה וחצי לערך. חרדת הפרידה מתגברת במצבים בהם הילד חולה, עייף או רעב.

תוכלי לעזור לבתך להתמודד עם חרדת הפרידה ע"י תרגולים קצרים בבית. אמרי לה כי את הולכת לחדר הסמוך ומיד תשובי וחזרי אחרי דקה שתיים. אם היא מתחיל לבכות, קראי לה ודברי איתה בקול רגוע וחכי עוד רגע בטרם תשובי אליה. כך גם בעת משחק משותף, מידי פעם בהדרגה קומי ואמרי למשל "אמא ניגשת לשתות מים ומיד אשוב". חזרי אחרי דקה ובהדרגה האריכי את משך הזמן בו את משאירה אותה לשחק לבדה (תחת השגחתך כמובן). כך תלמד בהדרגה כי גם כשאת אינך, את חוזרת. בכל הזדמנות בה נשארת רגועה ולא נצמדת אלייך, שבחי אותה על כך !

בהצלחה,
אפרת ליכטמן
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.

תגיות

שלום, אני אמא ל- 3 ילדים הגדולה בת 4.3, השני בן 2.6 והקטנה בת שנה, הילדה הגדולה היא ילדה מקסימה וטובה, השנה היא החלה ללמוד בגן עירייה (לפני זה היא היתה בגן פרטי במשך שנתיים), ומאז החלה סוג של התדרדרות בהתנהגותה, היא החלה לענות בחוצפה, כל הזמן עונה ב"לא בא לי" ו"לא רוצה", לא עונה כשקוראים לה ולא מתייחסת לדברים שאומרים לה לעשות או לא לעשות, בעבר היא התנהגה כילדה מאוד בוגרת והיה אפשר לדבר איתה, לשמוע ממנה על דברים שקורים בגן ובכלל והיום היא מתנהגת כמו תינוקת (גם משמיעה "קולות" ואופן הדיבור שלה השתנה). ההתנהגות הזאת משפיעה מאוד על בעלי, זה מביא אותו למצבים של צעקות ועצבים דבר שאנחנו יודעים שלא טוב אבל היא פשוט מצליחה להוציא אותו מהעשתונות. מה עושים??? אנחנו לא יודעים איך להגיב לדברים שהיא עושה, להתנהגות הזאת???

אימא דואגת יקרה,
בפנייתך ציינת כי חל שינוי בהתנהגותה של ביתך מאז שנכנסה לגן העירוני. סביבת הגן העירוני שונה מסביבת הגן הפרטי באספקטים רבים: לרוב יש מספר גדול יותר של ילדים וקטן יותר של אנשי צוות, יש להתרגל לכללי התנהגות והתנהלות חדשים, לוח הזמנים עשוי להשתנות וגם ישנו מפגש עם ילדים חדשים. כל אחד מאלמנטים אלו יכול להוות קושי לילדה ויכול להוביל לשינוי התנהגותי, אך בעיקר התגובות של המבוגרים מסביבה להתנהגותה, אלו הן המשמרות את ההתנהגויות הלא נאותות של חוצפה וסירוב. 

בכדי לסייע לביתך לשנות את הרגליה החדשים אני ממליץ לכם לפעול באופן הבא:

בכדי ללמד את ביתכם כי התחצפויות אינן מקובלות עליכם שבו עימה לשיחה קצרה ונעימה והסבירו לה כי התנהגותה אינה הולמת ואינה מתאימה לילדה בוגרת ונבונה כמוה. הסבירו לה כי אתם מצפים ממנה לענות לכם בכל פעם שאתם קוראים לה, למלא אחר בקשותיכם ולדבר אליכם בנימוס ובצורה מכבדת. הסבירו לה כי גם אם בקשתכם ממנה אינה מוצאת חן בעיניה אתם מצפים ממנה כי תענה בנימוס. מטרת השיחה היא להגדיר לביתכם מהי ההתנהגות המצופה ממנה ואין לצפות שתשנה את התנהגותה מיד לאחריה, השינוי בהתנהגות של ביתכם יבוא בעקבות שינוי בתגובותיכם להתנהגויותיה. 

בכל פעם שביתכם אינה נענית לבקשותיכם, חיזרו על הבקשה פעם נוספת תוך יצירת קשר עין, דיבור בטון רגוע אך אסרטיבי וקרבה פיזית. במידה ובתכם עדיין אינה נענית לבקשתכם סייעו לה למלא אחר הבקשה. ביתכם תבין כי התעלמות מבקשותיכם היא אינה אופציה רק כאשר תגובותיכם להתעלמות תהיינה חד משמעיות ולא יותירו בה ספק כי עליה להענות להן. כמובן שזכותה של ביתכם לסרב לבקשותיכם אך מחובתה לעשות זאת בנימוס, לכן במקרים בהם ביתכם משיבה לכם "לא בא לי" או "לא רוצה" בטון שאינו מכבד העירו לה ובקשו ממנה לחזור על תשובתה בצורה מנומסת. מאחר ואין לכם שליטה על מוצא פיה של ביתכם אלא רק על תגובותיכם, הקפידו למלא אחר בקשותיה אך ורק אם הן נאמרות בטון מכבד ובצורה מנומסת. ביתכם תלמד כי עליה לפנות אליכם בנימוס ולענות לכם בנימוס, רק לאחר שתבין כי בקשותיה אינן מתמלאות כשהן נאמרות בטון שאינו מתאים ואינו מכבד. 

הדין הוא זהה בעניין דיבור שאינו תואם גיל - בכל פעם שביתכם פונה אליכם בבקשות בקול ילדותי שאינו תואם את גילה המנעו מלהענות להן. תוכלו להסביר לה פעם או פעמיים כי אינכם מבינים את דבריה אך המנעו מלתת להתנהגות זו תשומת לב רבה מאחר וסביר להניח שזוהי מטרתה של ביתכם בהשמעת הקולות הללו.

במקביל לתגובותיכם להתנהגות לא הולמת של ביתכם היו ערניים להתנהגות נאותה מצידה וקפצו על כל הזדמנות לחזקה. בכל פעם שביתכם פונה אליכם בנימוס או עונה לכם בנימוס שבחו אותה והיו מדוייקים ומפורטים בשבחים אותם אתם נותנים ("אני כל כך שמח שאת עונה לי בצורה יפה ומנומסת", "איזה כיף לשמוע אותך מבקשת ממני משהו בצורה בוגרת ומנומסת כל כך", "אני רואה שאת מתפנה מיד לעשות מה שביקשתי ממך, כל הכבוד לך את ממש ילדה בוגרת וגדולה"). כמו כן השתדלו להיות מודל לחיקוי עבור שלושת ילדכם והקפידו לפנות אחד לשני ואל הילדים בצורה מכבדת ומנומסת.

בדבר השיחות אותן נהגת לקיים עם ביתך על יומה בגן- נסי לשתף את ביתך בחוויות היום שעבר עלייך בעבודה ותני לה פתח לשתף בחוויותיה. זכרי, השינוי בהתנהגות לא יגיע מיד. ביתך תשנה את דרכיה, כשתבין כי חוצפה אינה מתקבלת בביתכם ואינה משיגה עבורה דבר, בעוד שהתנהגות מנומסת והולמת משיגות עבורה את תשומת לבכם החיובית ואת מילוי בקשותיה.

אני מצרף טור שכתב פרופסור רולידר בנושא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3625344,00.html

בהצלחה רבה!
אבנר פרידלין - מנחה במרכז
*יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם באים להחליף יעוץ אישי ומקצועי*

תגיות

שלום שמי כרמית ואני אמא ל 3 בנים בני 4 וחצי ,3 ,ותינוק בן 3 חודשים
יש לי בעייה מאוד קשה עם בני הבכור והיא :
כבר תקופה שלילד יש כל מיני התקפי זעם כמו נשכב על הרצפה בבכי ובצרחות כאילו רוצחים אותו וצורח את המילה די, תעזבו אותי (גם כשלא ניגשיםם אליו ומתעלמים) הוא מתחיל לבעוט להרביץ לקלל ובזמן האחרון גם לזרוק את כל מה שנמצא לידו ( נעליים כיסאות, וכד')
כשאני שואלת אותו למה הוא מתנהג ככה הוא אומר שאנחנו מרגיזים אותו אבל לא מפרט במה מרגיזים אותו.
דבר זה קורה לא קורה בגן ממה שהגננת מספרת .
בבקשה אני צריכה עזרה דחופה כי אני פשוט על סף התמוטטות קשה לי לראות אותו מתנהג ככה וקשה לי להתמודד עם זה
אני מפחדת שמשהו לא תקין עם הילד.

כרמית שלום,
ילדים צעירים רבים המתבקשים להמתין בסבלנות או כאשר נענים בשלילה לבקשתם, מסוגלים לזרוק את עצמם על הרצפה תוך כדי גרימת חבלה עצמית, או פגיעה באחרים ובחפצים. הורים רבים כמו גם מורים, חשים פעמים רבות חוסר אונים, כשהם לא יודעים כיצד לטפל בהתנהגויות קשות אלה.
אני רוצה לחזק את ידך על הפניה אלינו. נשמע מדברייך כי התנהגותו של בנך פוגעת בסדר היום המשפחתי ובוודאי פוגעת בהתנהלותו האישית. זעקתך לסייע לו כעת לאור עוצמת ההתנהגות, כפי שאת מתארת אותה, ראויה להערכה. 

כדי להתמודד בצורה נכונה עם התקפי הזעם חשוב ללמוד ולהבין מתי הם מתרחשים. 
בהתאם לעולה מדברייך, בעקבות בירור שקיימת עם הגננת של בנך, ההתנהגות אינה מתרחשת במסגרת הגן. כלומר, התקפי הזעם מתקיימים רק במסגרת הביתית.
עובדה זו מלמדת אותנו כי בנך למד, בעקבות האינטראקציה שלכם איתו, כי במסגרת הביתית, התקף הזעם מסייע לו בהשגת מבוקשו, מה שלא מתרחש כפי הנראה בגן.

בשאלתך לא ציינת באיזה סיטואציות מופיע התקף הזעם. האם כאשר הוא מבקש משהו ואתם מסרבים (מבקש ממתק, משחק..), האם מבקש את תשומת לבכם כאשר אתם עסוקים ואינכם יכולים להתפנות אליו. התקף זעם יכול להופיע בעקבות דרישה מסוימת (למשל, כנס להתקלח או לך לישון) ובכל סיטואציה אחרת, שהינה מאתגרת עבור בנך הבכור. 

בכל אחת מהסיטואציות הנ"ל, בנך למד שהתקף הזעם מסייע לו להשיג את מבוקשו. סביר כי בעקבות התקף הזעם אתם מנסים להרגיע אותו, נוזפים בו, מסבירים לו מדוע סירבתם ועוד ובכך מעניקים לו תשומת לב. ייתכן כי בעקבות הבכי דחיתם את הדרישה ("אז תיכנס למקלחת עוד 5 דקות"), אפילו בכמה דק' או ויתרתם לגמרי ("טוב, לא צריך נעליים, תנעל סנדלים.."). חשוב לציין כי ויתור ומתן תשומת לב רק בחלק מהפעמים מספיקים לכך שבנך ילמד כי מצא דרך להשגת רצונותיו.

בהמשך להבנת הדברים אתן מספר טיפים להתמודדות נכונה עם התקפי הזעם:
1. תחילה נסו לזהות מהי הסיטואציה בעקבותיה התרחש התקף הזעם והימנעו מלספק את רצונו לאחר שהחל ההתקף. כך, אם ביקש שוקולד, סירבתם ואז החל בהתקף זעם, הימנעו מלתת את השוקולד.

2. כמו כן, לאחר שזיהיתם כי סיטואציות מסוימות קשות לבנך ונוכחותן מנבאה התקף זעם, מומלץ מאוד להכינו מראש לסיטואציות אלה. כך, אם בעקבות הליכה למקלחת או בזמן המקלחת עצמה, סביר שבנך יפגין התקף זעם, הכיני אותו מראש. "בני היקר, ברגע שתיגמר התוכנית אתה נכנס להתקלח. אני מצפה ממך לשתף פעולה ולבוא למקלחת, לעמוד יפה בזמן שאני רוחצת אותך וללכת יפה לחדר" את יכולה להוסיף פעילות נעימה שתחכה לו אחרי המקלחת "כשתסיים נשב יחד בחדר ואני אקריא לך סיפור".

3. כאשר מופיע התקף הזעם, חשוב מאוד להגיב בצורה נכונה אשר תלמד את בנך כי התנהגות זו אינה מקובלת עליכם ולא תשרת את מטרתו, ובמקביל לעצור אותו מלפגוע בעצמו או באחרים. כאשר התקף הזעם מתחיל, אמרו לו פעם אחת בצורה אסרטיבית וברורה, אך ללא צעקות או כעס, כי התנהגות זו אינה מקובלת עליכם ואתם דורשים ממנו להפסיקה ולחזור להתנהגות נאותה. באם אינו מפסיק אימרו שוב: "אני דורש ממך להפסיק את ההתנהגות מיד". באם ההתנהגות ממשיכה הושיבו אותו על כיסא למשך 4 דקות כאשר אין לו גישה לפעילות מועדפת (טלוויזיה, מחשב, שיחה איתכם וכו..) אך הוא נמצא בטווח ראייתכם. בנך יוכל לקום מהכיסא ולחזור לפעילותו רק לאחר שיישב רגוע למשך חצי דקה רצופה בתום 4 הדקות. ביצוע הליך שכזה אינו פשוט להורה כלל, ואני מצרפת טור בנושא בסוף תשובתי.

4. חשוב מאוד לא לנהל איתו שיחה בעקבות התקף הזעם. לא לשאול מדוע הוא כועס, לא להסביר את עמדתכם. התמדה ותגובות נכונות ולא שיחות, הם שילמדו את בנך כי התנהגות זו אינה מקובלת ואינה משרתת את מטרתו. 

5. בנוסף על אלה חשוב מאוד לשבח את בנך ולעודדו בכל פעם בה מצליח לדחות סיפוקים, להתאפק ולהתמודד עם תסכול בצורה נאותה!!. 

ולסיום, באם קיים בך חשש כי משהו בהתנהגויותיו של בנך אינו כשורה ואת חשה כי יש לבחון זאת, גשי לרופא המשפחה ושתפי אותו בתחושותייך. בדיקה ואבחון של רופא המשפחה אין בה כדי לגרוע מפיתרון הבעיה והיא עתידה להשקיט את תחושותייך ומצפונך.

כרמית יקרה, התמדה שלך, של בעלך ושאר הסביבה הבוגרת הסובבת את בנך בתגובות נכונות ואסרטיביות להתקף הזעם, כמו גם זיהוי הקושי של בנך, הכנתו אליו, הימנעותכם מלהקל על הקושי ולהיענות לדרישתו בעקבות ההתקף ולבסוף והחשוב מכל חיזוקו ושיבוחו על כל התמודדות ראויה, עתידים לסגל לבנך יכולת נאותה לדחיית סיפוקים ולהפחית את התקפי הזעם.
אומנם, יש לזכור כי לעיתים יש צורך בהכוונה באופן ממוקד יותר ובסיוע וליווי של איש מקצוע ובמידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון: 054- 3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

לבסוף, אני מצרפת טור שכתב פרופ' רולידר בנושא "מה עושים עם התקפי הזעם?"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642299,00.html
וטור על ביצוע פסק זמן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725136,00.html



בהצלחה!!
ענת גולן
מנחה במרכז רולידר

*יש לציין כי הדברים המובאים כאן כתובים באופן כללי ואינם באים להחליף יעוץ אישי ומקצועי*

תגיות

שלום וברכה,
בתי בת הארבע עוברת תקופה הפוכה מאוד. עד לפני 5 חודשים לערך היא התנהגה כמו 'מלאכית'- שיתפה פעולה, הקשיבה, עזרה, לא הרביצה וכו'. פתאום חל מהפך בהתנהגות שלה- היא מרביצה לבעלי לי, לבני אפילו לחמותי, צועקת, קוראת לנו- "חצוף" "חצופה", בוכה הרבה ולעיתים צוחקת בקולי קולות מפסיקה כדי לבכות ושוב צוחקת (אני קוראת לזה כמובן בציניות 'מניה דפרסיה'- רגע צוחקת רגע בוכה). אנ יאמורה ללדת בעוד חודשיים ואני מאוד מפחדת מזה שהבית יתהפך עוד יותר. לאחר לידת בני השני (היום בן שנתיים וחצי) קיבלתי טיפול נפשי בעקבות דיכאון אחרי לידה. אני מפחדת שהעולם שלי ושל כל המשפחה ישתגע שוב ועם המצב של בתי הפחד גדל. אין לי שום מושג איך לעזור לה ולעצור את ההתקפים שלה. זה קורה לרוב בשעות הבוקר המוקדמות אם היא מתעוררת לפני 7 בבוקר ושוב מתחיל בשעה 6 בערב עד להרדמות סופית. 
אני מרגישה שניסיתי כל מה שידעתי. אשמח לקבל רעינות..
דרך אגב, ניסינו לעשות פסק זמן אבל היא בורחת מהכסא וזה מאבק כוחות שלא נגמר. היא חזקה ממני ובגלל ההריון אני מפחדת שתפגע בי בזמן המאבקים...
המון תודה,

שלום אחינוש,
החששות שלך מהשינוי בהתנהגותה של בתך מובנים בהחלט, אם כי יש לציין כי התנהגות כמו זו שאת מתארת, אינה דבר חריג בקרב ילדים בגיל הרך. הדבר הראשון שאנו ממליצים לך לעשות זה לברר אם לא קרו אירועים חריגים בגן, לבדוק כיצד מתפקדת בתך בגן ולחשוב כיצד היא מתנהגת כשבאים לקחת אותה מהגן - האם היא נראית מאושרת כי עבר עליה יום טוב, או שנראה שהיא חשה הקלה לראות אתכם (כי "הזמן הקשה" בגן הסתיים)? אלו שאלות שאני משוכנעת שאת כאמא תדעי לענות עליהן. בהנחה שהכל בגן בסדר ואין אירועים חריגים בסביבתה של בתך, הדגש צריך להיות על שינוי בתגובותיכם (את, בעלך, חמותך, וכו')

להתנהגותה של בתך - הן הנאותה והן הלא נאותה:
תגובות נכונות - תגובתכם במקרים של אלימות פיזית או מילולית צריכה להיות מיידית וחד משמעית - "הפסיקי מיד, התנהגות כזו אינה מקובלת". לא להתווכח ולא להוסיף דבר. באלימות פיזית או חוצפה יש לקחת אותה מיידית לפסק זמן של 4 דקות - לא לאיים בכך, אלא פשוט לבצע. מקום פסק הזמן צריך להיות בטווח הראיה שלכם, אך במקום ללא פעילות אהובה (טלויזיה, משחקים, ספרים).

התנאי לקימה מהכיסא בתום 4 דקות הוא ישיבה ללא צעקות ומחאה ב- 30 השניות האחרונות לישיבה. כל זה תקף גם לשעות הבוקר. אין ספק שזה לא קל ולכן יש להיערך לתקופה ראשונה לא קלה ולעשות זאת בשיתוף פעולה מלא עם בן זוגך. אם בתך קמה מפסק הזמן, יש להחזירה לשם ולא להתייחס למחאה ובכי מצדה. לא לדבר איתה בזמן זה, לא להיכנס לדיונים, שכנועים וויכוחים.

חיזוקים - בכל פעם שבתך מתנהגת בצורה נאותה יש לשבח אותה על כך. פסק הזמן לא יהיה יעיל, אם הוא לא יבוא במקביל לחיזוקים ושבחים רבים על התנהגות נאותה. בתך צריכה ללמוד על-ידי כך, שאת תשומת הלב מכם היא מקבלת רק על התנהגות נאותה. תשומת לב נחשבת אצל ילדים גם לנזיפות, דיונים ובקשות חוזרות מצדכם. תחת אותו ראציונל - אין לתת תשומת לב על בכי (אלא אם כן היא קיבלה מכה, או חשה ברע כמובן).

תיאום ציפיות - כדאי לעשות תיאום ציפיות והכנה מראש לפני פעילויות שאת יודעת מראש שהן מאתגרות ושהסבירות שבפעילויות אלו בתך תתנהג בהתנהגות הלא נאותה, היא גבוהה. יש להגיד לה לדוגמא - "חמודה, אנחנו הולכות עוד מעט לסבתא. אני מצפה ממך להתנהג יפה, לא לצעוק, לדבר יפה לסבתא ועוד....". יש לבקש ממנה לחזור על מה שאמרת במילים שלה על מנת לוודא הבנה.
סדר יום - מומלץ מאוד, באם אתם עדיין לא עושים זאת, להקפיד על סדר יום קבוע ורוטינות קבועות - זמנים קבועים של ארוחת ערב, מקלחת והליכה לישון, משחק עצמאי ואיתכם, פעילויות מחוץ לבית וכדומה. בכל יום עם החזרה מהגן - עברו איתה על סדר היום ועל ההתנהגות המצופה ממנה.

צריך לזכור שבהתנהלות נכונה - כל יום עומד בפני עצמו, כלומר אחרי התנהגות לא נאותה ופסק זמן שבא בעקבותיה, לא מזכירים זאת למחרת ולא דנים בכך. בתך תבין את המסר דרך התגובה המיידית והעקבית שלכם. עקביות, מיידיות ואסרטיביות הם שם המשחק.

שילוב של כל הנ"ל, כמות גדושה של חיזוקים על התנהגות נאותה, זמן משחק איתכם ההורים ועקביות ורוגע ביישום כל זאת יסייעו לכם לעבור את התקופה המאתגרת, להכניס סדר להתנהלות היומיומית ולהציב לבתכם גבולות ברורים שיקנו לה תחושת ביטחון. כשתחושי שהיומיום נמצא בשליטה, אני בטוחה שתרגישי רגועה הרבה יותר לקראת הלידה הקרבה.

אני מצרפת לך קישורים לשני טורים רלוונטיים של פרופסור רולידר:
שימוש נכון בפסק זמן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725136,00.html
התמודדות עם התקפי זעם והתנהגות לא נאותה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3692419,00.html

לידה קלה ובהצלחה! 
דנה בלוך 
מנחה במרכז רולידר
* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

יש לי ילד בן שלוש וחצי כיום הוא נמצא בגן עירייה אחרי החודשיים הראשונים שלו בגן היתה לנו שיחה שגרתית עם הגננת על התפתחות הילד בגן בשיחה היא אמרה שמבחינה קוגנטיבית הוא מעל הממוצע שהוא מאוד פיקח אבל יש כרגע בעיה שיש לו מדי פעם התפרצויות זעם ואי דחיית סיפוקים ובשלב זה היא מצליחה להתמודד איתו והיא שאלה האם אנחנו מעוניינים שהפסיכולוגית של העירייה תחווה את דעה עליו שיתפנו פעולה בעניין והסכמנו מהרגע שהסכמנו לשתף פעולה התחילה מסכת של שיחות טלפון מהגן ברמה של פעם בשבועיים שלוש מהגננת על התנהגותו (וכל זה עוד לפני שהפסיכולוגית ראה אותו)ולאורך כל הזמן הזה היא ניסתה לדחוף אותו לקחת אותו להתפתחות הילד בגלל שהוא לא יודע לדחות סיפוקים
אני ובעלי לא ממש הסכמנו עם מה שהגננת אמרה על הילד מבחינת ההתנהגות מאחר וההתפרצויות ואי דחיית הסיפוקים שהיא דיברה עליהם הם ברמה של גיל הילד ולא משהו שהוא חריג כי כל פעם שניסתי להבין מה חריג בו משאר הילדים היא לא ממש ידעה לענות לי בכל מקרה בסופו של דבר נפגשנו עם הפסיכולוגית לאחר שהיא ראתה את הילד והיא אמרה שהוא מאוד חכם, חברותי ואוהב להשתתף במפגשים ויצא לה לראות אותו באחת מ"ההתפרצויות זעם שלו" ואמרה שלפעמים לוקח לו קצת זמן לחזור לשיגרה אבל בסוף הוא חוזר ושלדעתה צריך לקחת אותו לטיפול ריגשי וסוכם ביחד עם הגננת שהיא תתחיל איתו עיצוב התנהגותי מה שלא ממש קרה וכששאלתי את הגננת לאחר תקופה מסויימת מה קורה עם הילד היא לא ממש ידעה לענות לי ותירצה את זה בתירוץ שמאחר והילד סבל לאחרונה מעקיצות יתוש שגרמו לו לנפיחויות וכאבים אז רוב התסכול שלו היה בגלל זה אז היא ממש לא יודעת להגיד לי אם יש שיפור ואני חושבת שבתור גננת מוסמכת שטוענת שהילד שלי סובל מהתפרצויות זעם קשות תדע לעשות הבחנה בין אם הוא כועס בגלל שכואב לו מהעקיצות לבין אם הוא כועס בגלל סיבה אחרת 
פנינו להתפתחות הילד ונתנו לנו שאלון שהגננת צריכה למלא והיא כתבה שם שיש לי ילד עצוב מדודכך וכועס שאינו חברותי ואינו מתאים למסגרת של הגן ושיש לו התפרצויות זעם קשות מאוד שהוא מתקשה בהליכה ריצה וקפיצה וזה ילד שמאוד אוהב לרוץ ולקפוץ והדבר החיובי היחיד שצויין שם שהוא פיקח לגילו 
התחושה שלי כאמא ואני מנסה להיות מאוד אובייקטיבית עד כמה שניתן שתייגו את הילד שלי ואני לא חושבת שהוא מתנהג שונה או קיצוני יותר מילדים בגיל שלו וההתפרצויות הזעם שאני נתקלת בהם הם בעיקר בדברים קטנים כמו למשל שהוא ירצה שאני אקנה לו משהו ואני מסרבת אז הוא כועס ובוכה ויכול גם להשתטח באמצע הקניון והתגובה שלי לכך היא להמשיך ללכת ובסופו של דבר הוא נרגע והוא בא אחרי
מה עלי לעשות אני מפחדת שכל הדברים הללו ירשמו בתיק האישי שלו וזה יגרר איתו לאורך כל הדרך והוא בסך הכל רק בן שלוש וחצי מה עליי לעשות?
תודה!

קרן שלום,
אני חשה את כאבך הכן כאם ומבינה את החשש שלך מפני תיוג של בנך. חשוב לזכור שלמרות החשש מפני מה שכתוב בתיק האישי, לכם כהורים יש מטרה והיא רווחתו האישית, אושרו, תפקודו התקין ומימוש הפוטנציאל של בנכם. בכך תתמקדו כי על כל אלו יש לכם השפעה משמעותית. כדי להגיע לשינוי באופן התנהגותו של בנך בגן, יש לשתף פעולה עם כל הגורמים המקצועים שצינת - הגננת, הפסיכולוגית שצפתה בו וכל מי שרלונטי. רק שיתוף פעולה עם כל הגורמים בסביבתו של בנך, יבטיח כי יקבל את כל מה שהוא זקוק לו.

לגבי הגננת, טוב שזיהתה את הקושי ופנתה אליך, עתה חשוב לודא ולעמוד על כך שבנך יקבל את סוג ההתנהלות מצדה שדרוש לו כדי לשפר את תפקודו ולהפחית את עוצמת ההתפרצויות בגן. התפרצויות זעם הינן תופעה שכיחה בגילאים של בנך, השאלה היא מהי שכיחותן, עוצמתן ולשם כך יש לבקש מהפסיכולוגית והגננת שיתצפתו על התנהגותו בגן וינסו לתאר את שכיחותה ועצמתה לפני עריכת השינויים.

מידת ההכלה והסבלנות שלך כאם לאי יכולת לדחות סיפוקים גדולה בהרבה מזו של מערכת בה בנך הוא אחד מקבוצת ילדים. לכן האופן בו את מצליחה להתמודד עמו בבית לא משקף את ההתמודדות עם ילדך בגן ואת יכולת ההתמודדות עם תסכול שנדרשת ממנו במצבים יומיומיים שם. בנוסף, הגן הוא רק ראשית הדרך ולפני בנך עומדת תקופה ארוכה בה יהיה עליו להיות עם קבוצת ילדים בני גילו ולעמוד בכללי מסגרת שלא נענית לצרכיו באופן מידי (לא משום שאינה מעוניינת או מגלה רגישות אלא משום שלא ניתן לעשות זאת). מכאן חשיבות מרכזית לסיוע לבנך לעמוד ביכולת לשאת תסכול ולא להתפרץ במצבים בהם צרכיו אינם נענים תיכף ומיד.

בנך צעיר ולכן יש אפשרות לשפר את התנהלותו ולהנחיל לו הרגלים חדשים שיסייעו לו לחוות חוויות פחות מתסכלות ולהצליח להסתגל למסגרת ודרישותיה.
לשם עריכת השינוי,על בנך לראות שכל המבוגרים סביבו מדברים באותה שפה ומתנהגים כלפיו באותו אופן. את, אביו, הגננת וצוות הגן . מומלץ להתכנס ביחד לשיחה משותפת עם כל המבוגרים המשמעותיים בעולמו. הסבירו לצוות שהבנתם כי זו משימה משותפת לכם כהוריו ולהם ולכן חשוב לשתף פעולה ביחד. אתם לוקחים זאת כמשימה ראשונה בחשיבותה כי זהו בנכם האהוב ומבקשים הרתמות של המערכת. 

מה נדרש?
בכל בוקר תיאום ציפות בשפה פשוטה, הן בבית והן לאחר מכן, בגן. "חמוד, היום ייראה כך.. בבוקר יש פעילות, אתה מתבקש לשבת ולא לקום אלא אם הגננת תאמר, אסור להשתולל או לשכב על הרצפה, וצריך לשבת יפה ולהשתתף". בכל מקרה בו הוא מצליח להתנהג יפה במפגש או בפעילות, חשוב שהגננת תשבח אותו באופן מילולי, תיתן לו מדבקת סמיילי ותציין זאת בטבלת מעקב יומית שאת תראי בכל יום כשאת לוקחת אותו מהגן. (כך יהיה לך מדד מדויק לסדר היום בגן ולהתנהלותו שם). אם הוא אינו עומד בציפיות יש לעצור את התפרצותו בקור רוח, להגיד לו "אנחנו לא מתנהגים כך" ללא הרמת קול, בשקט אך בתקיפות. אם יש צורך והוא אינו נרגע יש להושיבו על כיסא במקום שבו רואים אותו לכשלוש דקות עד שיירגע ויחזור לתפקד כמצופה.

גם בבית ההתנהלות דומה ועליו לדעת כיצד הוא מצופה להתנהג בכל פעילות. כשהוא בוכה ומשתטח על הרצפה יש להפסיקו בקור רוח. "זה לא מקובל, כך לא מתנהגים". אם לעתים קשה לך כאם ליישם זאת ואת חשה שאת חסה עליו, תזכרי את המטרה ואת החשיבות ללמדו כיצד להתנהג, לווסת את עצמו גם אם הוא כועס או מתוסכל, למען התפתחותו התקינה ויכולתו להשתלב בכל מסגרת עתידית.

יש כמובן לשבח ולחזק גם בבית, עם מדבקות סמיילי, הפתעות קטנות, חיבוק, מילה טובה מתי שמתאפשר והוא ראוי לכך. ניתן בכל מספר פעמים שקבל סמיילי - על דיבור נאות, ציפיה בסבלנות הענות לבקשותכם, יכולתו לעמוד במצב מתסכל ולא להתפרץ, לאפשר לו לקבל מתנה קטנה.

גם סדר יום ברור ומוגדר מסייע, כיון שהוא מונע מצבים של אי בהירות ותסכול, כך אם הוא יודע שאחרי הגן אתם הולכים לגן משחקים כשעה ואח"כ תבקשי ממנו יפה ללכת הביתה, צפויה התפרצות תסכול בסבירות פחותה. כנ"ל לגבי ארוחת ערב, מקלחת וזמן שינה. סדר יום קבוע יחסית ומוגדר היטב יסיע לבנכם לחוש יותר שליטה לגבי הפעילויות המתוכננות ולחוות פחות בלבול ואובדן עשתונות. ניתן לצייר לו את לוח הזמנים בציורים פשוטים המדגימים כל חלק מהיום.

עם אהבה ותמיכה מצדכם, גבולות ברורים בכל מקום בו הוא נמצא, ושתוף פעולה של כל הגורמים צפוי שיפור לטובה, הדרגתי אך בכיוון הנכון.

בהצלחה
קרין בר-און
מנחה במרכז רולידר
MA בייעוץ חנוכי

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום.
יש לי ילד בן 4 ולאחותי ילדה בת 4.5. כשאנחנו ניפגשים לארוחות שישי אצל ההורים הארוחה הופכת להיות סיוט. הילדים לא יכולים לשבת בשקט. לא יכולים להעסיק את עצמם, לשבת לראות דיוידי, לקרוא ספרים, שום דבר. הם הופכים את הארוחה לממש בלתי נסבלת. הם כל הזמן רבים, צועקים, מציקים וממש הופכים לבלתי ניתנים לשליטה.
אנחנו ממש אובדי עיצות בעניין. נזכיר כי הארוחות יוצאות מהרווחה המשפחתית שאמורה להיות בערב יום שישי.
נשמח לקבל כמה עצות לעניין.

אסתאר שלום, 
ארוחה משפחתית הנה הרגל חשוב להקנית ערכים כמו משפחתיות וקרבה וגם הזדמנות ללמד את הילדים מיומנויות חשובות של איפוק, נימוסין ליד השולחן, הרגלי תקשורת נאותים ועוד.
לפני הכל, כדאי לשוחח עם אחותך ואפילו עם ההורים, לשוחח על הקושי,ולתאם דרישות מהילדים (כמה זמן נדרוש מהם לשבת), מי מגיב וכיצד, כדי שהילדים יראו שיש עקביות ועמידה ברורה של המבוגרים על התנהגות נאותה בארוחה. 
מומלץ להסביר לילדים מהם הכללים. זאת מומלץ לעשות כל אחד בביתו עם ילדו יום לפני הארוחה. מזכירים לבן הארבע או הארבע וחצי ש"מחר הולכים לסבא וסבתא ונאכל ארוחת ערב משפחתית. כדי שיהיה לכולם נעים עליך להתנהג בצורה מנומסת, להקשיב לדברי ההורים, לאכול בצורה יפה, לא לקום מהשולחן עד שאומר לך שאפשר, אז תוכל ללכת לפינת המשחקים ולשחק ברוגע עם בת הדודה". מראש מומלץ להכין משחקים שקטים משחקי קופסה, דפי ציור וכד' שאהובים על הילדים, לשחק ולאפשר להם לאחר שאכלו וישבו זמן סביר ולא ארוך מדי, לשחק בשקט וברוגע באזור שתקצו לכך. 
בזמן הארוחה המשפחתית, כדאי שאחד ההורים ישב ליד כל אחד מהילדים, אם יש התנהגויות לא נאותות, על ההורה לעצור זאת מיד, לומר בשקט ובתקיפות "אתה לא מתנהג כפי שדברנו הפסק זאת ושב בשקט ליד השולחן". אם הוא ממשיך ולא משנה את התנהגותו ייתכן שתאלצו להרחיקו מהשולחן ולהושיבו למשך זמן של 4 דקות על כיסא בצד, ללא גישה למשחקים וללא אפשרות לקום. אח"כ יוכל לחזור לשולחן עד סיום הארוחה או הזמן שתקצו לו (לרוב ילדים בגיל זה יכולים לשבת לארוחה בת כ 20 דקות אם מרגילים אותם לכך).
גם בשלב המשחקים, יתכן שבתחילה אחד המבוגרים יצטרך לשבת לידם ולהרגיל אותם לשחק יפה וברוגע בזמן שהגדולים ממשיכים בארוחה ומשוחחים. לאחר מכן בהדרגה יספיק שתביטו בהם מרחוק ותשגיחו שהם משחקים כפי שלימדתם אותם.

בהצלחה
קרין בר-און
מנחה במרכז רולידר
MA בייעוץ חנוכי

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום רב, ראשית אני רוצה לשבח את התוכנית שלך שחלה כל יום שני הערוץ 2. פשט מדהימה.

ביתי בת שנה ו3 חודשים, הבעיה היא שהיא כל הזמן צועקת, כל מה שהיא דורשת זה בצעקות, אם זה משחק, סיפור, בקבוק, הקיצור הכל
אפילו שאנו מטיילות בעגלה פתאום היא מתחילה לצרוח.
יכול להיות שזה סגנון הדיבור שלה?
או איכן אני טועה??
לפעמים אני מנסה להתעלם מהצעקות אבל זה לא עוזר
מה עליי לעשות?

וישנה בעיה נוספת, היא לא מאפשרת לי להחליף לה טיטול, היא מתנגדת בכל התוקף, אני מנסה להעסיק אותה עם חפץ או מול הטלויזיה ולא ניתן, קשה לגרום לה לשכב מראש...
מה עושים??

שלום פנינה, 

כהורים בשנת החיים הראשונה של ילדינו האהובים אנו ממוקדים בסיפוק צרכיהם הבאים לידי ביטוי באופן טבעי ובלתי נשלט על ידי בכי המלווה בדמעות, תנועות ומבטים המשדרים כעס ומצוקה. בגיל שנה ושלושה חודשים זהו השלב שצריך בעדינות להתחיל לחנך ולהקנות את הדברים הנכונים באופן עקבי. ההישגים החינוכיים בשלב זה (בחצי השנה הקרובה) יהיו מוגבלים, אך הם יסללו את הדרך לחצי שנה הבא (החל מגיל שנתיים) בה יהיה תהליך לימוד יתפוס תאוצה ויתמקד בהקניית התנהגויות והרגלים. כהורים מטרתנו בשלב זה הוא ללמד את ילדינו בקשה נאותה ולהתחיל ללמדם התנהגויות של איפוק ודחיית סיפוקים. 

לימוד בקשה נאותה- כאשר ביתך מבקשת דבר מה, חשוב להקפיד כי הבקשה תיאמר בטון מנומס ומכבד ולא בכייני או דורשני. במידה ומבקשת בטון לא מנומס, יש לתת לה מודל לבקשה נאותה ("עלמה, ככה לא מבקשים, צריך לומר: "אבא, בבקשה שב"") ולהגיד לה לבקש שנית בעוד מספר דקות. יש להקפיד כי הבקשה הנאותה תעשה מספר דקות לאחר הבקשה הלא נאותה, ולא ברצף. זאת כדי שביתך תלמד לבקש באופן נאות כבר מהפעם הראשונה ולא תלמד לבקש באופן נאות רק לאחר הערה של ההורים או לאחר שבקשה לא נאותה נדחתה על ידם.

החלפת חיתול- יש לבצע את החלפת החיתול בצורה קורקטית שקטה ושלווה, ללא הרבה דיבורים. מבצעים את הפעולה באופן שקט ומהיר, זה לא הזמן לשיר שירים, לצפות בטלוויזיה ולליצנות. במידה וביתך משתוללת, מתנגדת או אפילו מכה, יש לעצור אותה, להוריד את ידה ולומר בצורה ברורה, רגועה וקורקטית: "סליחה לא משתוללים". יש לסיים את ההחלפה בשקט ולהוריד את ביתך בסיומה. 

בהצלחה!
לימור ששון-בוכמן 
M.A חינוך מיוחד
מנחה בכירה במרכז רולידר

**יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי ואישי**

תגיות

בני בן ה-5.5 הוא ילד סנדוויץ לאחות בת 11 ואח בן שנה.

החודשיים האחרונים היו סיוט עבורינו..הוא ילד שקיבל ממני בעיקר מעל ומעבר ואני לא מדברת על דברים חומריים. ועכשיו,התנהגותו יוצאת דופן אפילו במובן של קנאה...הוא נתפס על הדברים הכי קטנים שיש (בעיקר כשהוא חוזר מהגן או מחבר)ומתחילה החגיגה- צרחות אימים בלי אפשרות להרגיע אותו,הצקות חוזרות ונשנות לאחים שלו, בכי כאילו קרה הנורא מכל וכל זה- סתם!!אין שום התגרות מצידנו,להיפך...אני משתדלת להיות איתו ולדבר איתו...והוא פשוט לא נרגע!!!! שאלתי אותו אם קורה משהו בגן או עם חברים והוא אומר שלו..פשוט שיגעון שלא רוצה לחלוף והורס לנו את המשפחה!ממש כך...:-(

הוא מתנהג כ"אוטויסט"מושלם! אפילו שהוא בני אני מעזה להגיד שיש לו "אגו" ואסור להגיד לו כלום~! אם אגיד לו לצחצח או להתלבש העניין אבוד מראש! הוא מדבר לאוויר בד"כשטויות לא מובן וללא שום הקשבה...כמה שאני אדם אסרטיבי- איתו זה פשוט אבוד

ליזה יקרה,
בפנייתך ציינת כי בנך "נתפס" לדברים הכי קטנים, לרוב כאשר הוא חוזר מחבר או מהגן ומגיב בצרחות רמות, בהצקות לאחיו ובבכי. עוד ציינת כי נסיונותיכם להרגיעו לא צלחו עד כה וכשאת מנסה להיות איתו ולדבר איתו במצבים הללו הדבר בלתי אפשרי וכך המקרה גם לגבי נסיונות לבקש ממנו להתלבש או לצחצח את שיניו וכדומה. ההתנהגות אותה את מתארת היא התנהגות שקשה להתעלם ממנה והיא מפריעה לשגרת היום של המשפחה כולה כמו כן נראה כי בנך מקבל תשומת לב רבה בעקבות התנהגות זו. ניסיונותייך לדבר עימו וקרבתך אליו בשעה שהוא מתנהג כפי שהוא מתנהג עשויות לחזק את ההתנהגויות במקום להפחיתן.אי לכך המלצתי נחלקת לשני זמנים - לפני שההתנהגות מתרחשת ואחרי שכבר התרחשה:

לפני שההתנהגות מתרחשת- שוחחי עם בנך בזמן שהוא רגוע (לא מיד אחרי שהתפרץ אלא בשעה רגועה של היום) והגדירי לו את ציפיותייך ממנו בכל הנוגע להתנהגותו. הסבירי לו כי את מצפה ממנו לדבר בקול רגוע ושקט אל בני המשפחה והוסיפי כי לא תקבלי צרחות בבית. הסבירי לו כי הוא יכול לבקש ממך דברים בטון רגוע ואת תשמחי להענות לו ובאותה נשימה את מצפה ממנו להענות לבקשות שלכם ממנו כגון ללכת לצחצח את שיניו. קצת לפני הזמנים "המועדים לפורענות" -בחזרה הבייתה מהגן או מהחבר, הכיני את בנך לקראת כניסתכם הבייתה והזכירי לו את עיקרי השיחה שקיימתם קודם לכן. 

כאשר בנך מתנהג באופן אותו תיארת עלייך לפעול ולהבחין בשני מקרים - כל עוד ההתנהגות היא אינה אלימה וניתן לעבור עליה על סדר היום, המלצתי היא להתעלם ממנה! קשה ככל שזה יהיה עלייך לנסות לא לגשת אל בנך ולדבר על ליבו כאשר הוא מתגרה באחיו או מציק להם. ניסיונותייך לדבר עימו במצבים הללו בעצם מלמדים אותו כי זהו הפועל היוצא של התנהגותו הלא נאותה. לכן במטרה להפחית את ההתנהגות הזו עלייך להתעלם ממנה כל עוד היא אינה אלימה. 

אבל כאשר התנהגותו של בנך הופכת אלימה ולא ניתן להתעלם ממנה יותר- כאשר צרחותיו הן מחרישות אוזניים ומשבשות את ההתנהלות השקטה של הבית והמשפחה עליכם להיות אסרטיביים איתו, כפי שציינת, אך האסרטיביות צריכה לבוא לידי ביטוי בפסק זמן. פסק זמן זוהי הפסקה מפעילות כיפית, בכדי להבטיח שפסק הזמן יהיה יעיל ומלמד, עליכם לפעול כך שהוא יהווה מעבר מיידי ככל האפשר מהסביבה או מהמצב בו נמצא בנך, לסביבה או מצב פחות מועדפים ונעימים לו. בנוסף עליכם לוודא כי לא תינתן לו גישה לפעילות אהובה למשך הזמן שהוא בפסק זמן. ללא שמירה על עקרונות אלו פסק הזמן לא יהיה יעיל ואף עלול ללמד את ילדכם את ההפך מכוונותיכם. 

עליכם להפעיל את פסק הזמן תוך הקפדה על מספר עקרונות:
1. את פסק הזמן יש להפעיל תוך שיקול דעת ואין להשתמש בו מתוך אימפולסיביות או ללא הכנה מראש. פסק זמן הוא לא פשוט ליישום וידרוש מכם כוחות נפשיים ולעיתים פיזיים בכדי לעמוד מול ילדכם. בכדי להכין את ילדכם לעונש שיגיע בעקבות התנהגותו האלימה, הגדירו לו תחילה מהי ההתנהגות שבגינה ישלח לפסק זמן ("בכל פעם שתצרח בקולי קולות אתה תשלח לפסק זמן").
2. חישבו על המקום המתאים בבית (כאמור המקום אמור להיות סביבה ללא אטרקציות וללא פעילויות או חפצים בהם יוכל בנך להתעסק בזמן שהוא יושב על הכסא, כמו כן המקום אמור להיות בטווח ראייתכם). 
3. בזמן שבנך נמצא בפסק זמן (יושב על כסא במקום בו בחרתם) יהיה עליכם לפקח כי הוא אינו עוסק בשום פעילות אחרת, כמו כן המנעו מלנהל עימו מו"מ על קיצור משך הזמן. בשום מקרה שהוא אל תוותרו לו על העונש, וויתור ילמד את ילדכם כי מו"מ ותחנונים משיגים לו הקלה בעונשיו, דבר שיזמן את ההתפרצות הבאה. 
4. את משך פסק הזמן מחשבים לפי דקה לכל שנת חיים- בנך בן 5.5 ולכן אמור להיות בפסק זמן למשך 5 דקות.
5. את פסק הזמן יש לסיים בתום 5 הדקות, אך רק בתנאי שבנך אינו מפגין התנהגות אלימה והוא יושב במקום שנקבע לו, לפחות במהלך הדקה האחרונה של פסק הזמן. במידה וילדכם ממשיך להתנהג בצורה לא נאותה התעקשו על המשך ישיבה על הכיסא עד לרגיעה והתנהגות נאותה. לאחר הקימה מהכיסא אפשרו לו לחזור לשגרת יומו.
הסטוריית החוויות של בנך לימדה אותו כפי הנראה, כי התנהגות משיגה לו את מבוקשו ולכן הוא ממשיך להתנהג כפי שהוא מתנהג. השינוי יקרה רק כאשר יבין בנך כי הצרחות שלו אינן מתקבלות על ידכם בשום פנים ואופן ושתוצאותיהן הן פסק זמן. 

במקביל לתגובת פסק זמן להתנהגות אלימה של ילדכם ולהתעלמות מהתנהגויות לא נאותות אחרות שלו, חשוב ביותר להיות ערניים באותה מידה להתנהגויות נאותות שהוא יפגין: בכל פעם שבנך מגיב לסיטואציה מאתגרת (סיטואציה שיכול היה להגיב בה בצרחות) בצורה נאותה, עליכם "לקפוץ" על ההזדמנות ולשבחו. אל תסתפקו ב"כל הכבוד", אלא אימרו לו בדיוק מה הוא עושה נכון "איזה יופי שאתה הולך לצחצח שיניים אחרי שביקשתי" או "כל הכבוד שאתה מצליח להיות רגוע יותר אחרי שביקשתי ממך להפסיק להשתולל". המשוב המפורט ילמד את בנך על מה הוא מקבל שבח רק כך יוכל בנך לדעת כיצד עליו להתנהג בכדי לזכות בו פעם נוספת. 

ליזה זכרי, שינוי בהתנהגות של בנך תלוי בתגובותיכם להתנהגות שלו, בנך ישנה את התנהגותו כאשר אתם תגיבו בצורה שונה אליה. רק אחרי שבנך יבין כי הצרחות שלו אינן משיגות את מטרותיהן ורק אחרי שיבין כיצד מצופה ממנו להתנהג (כלומר איזו התנהגות נאותה הוא כן אמור להפגין) בכדי להשיג את אותם הדברים שהוא מנסה להשיג בהתנהגותו הלא נאותה, אז יחול השינוי.

אני מצרף מספר טורים שכתב פרופסור רולידר בנושא התקפי זעם ופסק זמן. 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642299,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725136,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3575336,00.html
בהצלחה רבה!

אבנר פרידלין- מנחה במרכז
*יש לציין כי הדברים המובאים כאן נכתבים באופן כללי ואינם באים להחליף טיפול אישי ומקצועי*

תגיות

שלום רב, בני הבכור בן השבע ווה מדי פעם התפרצויות זעם כאשר אננו לא נענים לבקשותיו וממלאים אחר רצונותיו. זה יכול לקות גם בפעמים שהוא קצת משתולל עם אחותו ואנחנו מבקשים משניהם להרגע אך ללא הצלחה. הוא פשוט הופך להיות ילד אחר, תקיף, לא מקשיב, מתחיל להזיז כורסאות או כסאות בבית, למשוך לי בבגדים ואפילו להרים עלי יד או לבעוט בדלת במידה ואני סוגרת אותה אחרי. אני מרגישה שהוא נכנס לפינה ולא יודע איך לצאת ממנה. הוא נרגע כעבור כחצי שעה. מה עושים במצב כזה? כל נסיון להגיע אליו במצב כזה לא צלחו

מושית שלום,
בפנייתך תיארת שתי סיטואציות בהן בנך חווה התפרצויות זעם: הראשונה כאשר הוא אינו מקבל את מבוקשו והשנייה בעת הוא משתולל עם אחותו ומתבקש להרגע. עוד ציינת בפנייתך כי נסיונותיכם להגיע אליו בזמנים שהוא חוות את התקף הזעם לא צלחו.

אחלק את תשובתי למספר אספקטים:
הגדרת ציפיות: שוחחי עם בנך בזמן שהוא רגוע (לא אחרי התקף זעם אלא בשעה רגועה של היום) והגדירי לו את ציפיותייך ממנו בכל הנוגע לבקשות שאינן מתקבלות. הסבירי לו כי בפעמים שהוא אינו מקבל את מבוקשו יהיה עליו להתגבר ואתם לא תקבלו בשום אופן התנהגות אלימה כלפיכם (פיזית או מילולית) וכלפי חפצים בבית. תוכלי לומר לו כי להתנהגויות כאלו תהיינה השלכות אך אל תפרטי בפניו מהן ואל תפלי למלכודת של איומים (אם תעשה ככה תקבל עונש כזה). תוכלי לתזכר אותו על שיחתכם בכל פעם שתמצאי לנכון, אך בזמן רגוע ולא כשהוא כבר החל בהתפרצות.

תגובה להתפרצות: כאשר התפרצות כזאת כבר מתרחשת עלייך לזכור כי תגובותייך להתנהגותו הן אלו שמחזקות אותה, לכן השתדלי כמה שניתן לא להכנס עימו למאבקי כוחות ונסי לצמצם את המגע ביניכם ככל שניתן. קשה ככל שזה יהיה עלייך להשתדל להיות אדישה להתפרצויות הזעם שלו כל עוד הוא אינו פוגע בעצמו, באנשים סביבו או ברכוש. במידה והתנהגותו מהווה איום על הסביבה (הרמת יד או בעיטה בדלת נחשבות איום על הסביבה!!) עליכם להפעיל פסק זמן. פסק זמן זוהי הפסקה מהפעילות אהובה בה עסק או מחפץ אהוב עימו התעסק בנך באותו הרגע. בכדי להבטיח שפסק הזמן יהיה יעיל ומלמד, עליכם לפעול כך שהוא יהווה מעבר מיידי ככל האפשר מהסביבה או מהמצב בו נמצא בנך, לסביבה או מצב פחות מועדפים ונעימים לו. בנוסף עליכם לוודא כי לא תינתן לו גישה לפעילות מועדפת למשך הזמן שהוא בפסק זמן. ללא שמירה על עקרונות אלו פסק הזמן לא יהיה יעיל ואף עלול ללמד את ילדכם את ההפך מכוונותיכם. 

עליכם להפעיל את פסק הזמן תוך הקפדה על מספר עקרונות:
1. את פסק הזמן יש להפעיל תוך שיקול דעת ואין להשתמש בו מתוך אימפולסיביות או ללא הכנה מראש. פסק זמן הוא לא פשוט ליישום וידרוש מכם כוחות נפשיים ולעיתים פיזיים בכדי לעמוד מול ילדכם. בכדי להכין את ילדכם לעונש שיגיע בעקבות התנהגות של התפרצות זעם, הגדירו לו תחילה מהי ההתנהגות שבגינה ישלח לפסק זמן ("בכל פעם שתרים יד על אחד מאיתנו ו/או תשחיט את רכוש הבית אתה תשלח לפסק זמן").
2. חישבו על המקום המתאים בבית (כאמור המקום אמור להיות סביבה ללא אטרקציות וללא פעילויות או חפצים בהם יוכל בנך להתעסק בזמן שהוא יושב על הכסא ובנוסף המקום אמור להיות בטווח ראייתכם). 
3. בזמן שבנך נמצא בפסק זמן (יושב על כסא במקום בו בחרתם) יהיה עליכם לפקח כי הוא אינו עוסק בשום פעילות אחרת, כמו כן המנעו מלנהל עימו מו"מ על קיצור משך הזמן. בשום מקרה שהוא אל תוותרו לו על העונש, וויתור ילמד את ילדכם כי מו"מ ותחנונים משיגים לו הקלה בעונשיו, דבר שיזמן את התפרצות הזעם הבאה. 
4. את משך פסק הזמן מחשבים לפי גילו של הילד- בנך בן 7 ולכן אמור להיות בפסק זמן למשך 7 דקות.
5. את פסק הזמן יש לסיים בתום 7 הדקות, אך רק בתנאי שבנך אינו מפגין תוקפנות, חוצפה או כל התנהגות אלימה אחרת והוא יושב במקום שנקבע לו, לפחות במהלך הדקה האחרונה של פסק הזמן. במידה וילדכם ממשיך להתנהג בצורה לא נאותה התעקשו על המשך ישיבה על הכיסא עד לרגיעה והתנהגות נאותה. לאחר הקימה מהכיסא אפשרו לו לחזור לשגרת יומו.

הסטוריית החוויות של בנך לימדה אותו כפי הנראה, כי התנהגויותיו האלימות משיגות לו את מבוקשו ולכן הוא ממשיך להתנהג כפי שהוא מתנהג. השינוי יקרה כאשר יבין בנך כי התפרצויות הזעם שלו אינן מתקבלות על ידכם בשום פנים ואופן ושתוצאותיהן הן פסק זמן. במקביל לתגובת פסק זמן להתנהגות אלימה של ילדכם ולהתעלמות מהתנהגויות לא נאותות שלו, יהיה עלייכם להיות ערניים באותה מידה להתנהגויות נאותות שהוא יפגין: בכל פעם שבנך מגיב לסיטואציה מאתגרת (סיטואציה שיכול היה להגיב בה באלימות) בצורה נאותה, עליכם "לקפוץ" על ההזדמנות ולשבחו. אל תסתפקו ב"כל הכבוד", אלא אימרו לו בדיוק מה הוא עושה נכון "איזה יופי שהצלחת להשאר רגוע למרות שלא הסכמנו לך לקחת עוד שוקולד" או "כל הכבוד שאתה מצליח להיות רגוע יותר אחרי שביקשתי ממך להפסיק להשתולל". המשוב המפורט ילמד את בנך על מה הוא מקבל שבח רק כך יוכל בנך לדעת כיצד עליו להתנהג בכדי לזכות בו פעם נוספת. 

מושית זכרי, שינוי בהתנהגות של בנך תלוי בתגובותיכם להתנהגות שלו, בנך ישנה את התנהגותו כאשר אתם תגיבו בצורה שונה אליה. רק אחרי שבנך יבין כי התפרצויות הזעם שלו אינן משיגות את מטרותיהן אלא שולחות אותו לפסק זמן ורק אחרי שיבין כיצד מצופה ממנו להתנהג (כלומר איזו התנהגות נאותה הוא כן אמור להפגין) בכדי להשיג את אותם הדברים שהוא מנסה להשיג בהתנהגותו הלא נאותה, אז יחול השינוי.

אני מצרף מספר טורים שכתב פרופסור רולידר בנושא התקפי זעם ופסק זמן. 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642299,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3725136,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3575336,00.html

בהצלחה רבה!
אבנר פרידלין - מנחה במרכז
*יש לציין כי הדברים המובאים כאן כתובים באופן כללי ואינם באים להחליף יעוץ אישי ומקצועי*

תגיות

תודה רבה אבל מה קורה במידה והוא לא מוכן להשאר במקום שהגדרנו לפסק הזמן?

הי מושית,
לשאלתך- מה לעשות כאשר בנך אינו מוכן להשאר במקום שהגדרתם לו בפסק הזמן התשובה היא שבאחריותכם לוודא שתסריט כזה לא יתרחש, גם אם הדבר אומר לשבת ממש קרוב אליו ולחסום אותו בגופכם מלצאת מהמקום בו הגדרתם לו. 
חשוב שתקפידו לא לנהל עימו משא ומתן לא להענות לבקשות שלו ולא להתפתות ליצור איתו כל אינטראקציה בכדי שפסק הזמן יהיה יעיל. עליכם לוודא כי בזמן בו הוא יושב בפסק הזמן לא יהיו לו גירויים או שעשועים, הזמן אמור להיות זמן לא מהנה שימחיש לבנך בבירור כי הוא מפסיד דברים בעקבות התנהגותו שבגינה נשלח לפסק הזמן. הדבר עשוי להיות קשה בהתחלה אך אם תקפידו להיות אסרטיביים וסמכותיים עם בנך בזמני פסק הזמן, בנך ילמד במהרה כי אין לו ברירה אחרת אלא לשבת את משך הזמן עליו החלטתם, משכי הזמן יתקצרו והתנהגותו תשתפר.
בהצלחה רבה!

אבנר פרידלין- מנחה במרכז
*יש לציין כי הדברים המובאים כאן כתובים באופן כללי ואינם באים להחליף יעוץ אישי ומקצועי*

תגיות

בני בן השנה, היה ילד מאוד רגוע, משחק לבד ופעיל מאוד. מאז שהתחילו המחלות (מחלות רגילות), לפני כשלושה חודשים, הפך לעצבני, כל הזמן רוצה ידיים, צורח ודופק את הראש ברצפה עם אני עוברת לידו ולא לוקחת אותו או שלא יושבת לידו כשהוא משחק בסלון. גם כשהוא רוצה משהו (כמו עוגיה), הוא בא אליי, מתפס לי על הרגל, נעמד ומתחיל לצרוח.
אנחנו מנסים לא לקחת אותו לידיים יותר מדי, להסיח את דעתו עם משהו אחר אבל שום דבר לא עוזר, הוא מתקפל ובוכה המון. יש לציין כי התפתחותו תקינה והוא נמצא במשפחתון מספטמבר.
איך עלינו לנהוג כדי שהתנהגות זו תעלם?

יוליה יקרה,
משאלתך עולה דאגתך ומסירותך לבנך הקטן. את מתארת כי בנך היה לרב רגוע ומשחק באופן עצמאי וכי לאחרונה, לאחר מחלה, דורש להיות במחיצתך ו"על הידיים" רב הזמן. עוד את מתארת כי את עושה ניסיונות רבים, ללא הצלחה, להחזירו להרגלו הקודם, למשחק עצמאי ורגוע. 

אחלק את תשובתי לשני הסברים אפשריים: האחד, גילו של בנך והשני תקופת מחלתו.

1. את מייחסת את נקודת תחילת הקושי למחלה, אך הסבר אפשרי נוסף הוא גילו של בנך ושלבי ההתפתחות המאפיינים גיל זה. ראשית יש לוודא כי מבחינה רפואית, בנך אכן מרגיש טוב. ודאי כי בכיו אינו כתוצאה מכאב אוזניים, בטן או אחר, או מאי נוחות פיסית כלשהי.

מבחינה התפתחותית, גיל שנה מאופיין בין היתר בהתפתחות היכולת של התינוק להבחין בין מצב מוכר למצב חדש ולא מוכר. בגיל שבעה חודשים בנך היה רגוע בין היתר כיוון שמבחינה קוגניטיבית עדיין לא היה בשל לעשות הבחנה זו. בגיל זה הילד מתחיל גם יותר ויותר לעמוד על שלו. 

סביב גיל שנה מתפתחת אצל ילדים "חרדת פרידה". תפיסת הזמן בגיל זה עדיין אינה מפותחת, לכן כשאת לא נמצאת בטווח ראייתו, הדבר עלול לעורר אצלו מצוקה, כיון שאינו יודע אם ומתי תשובי. זוהי אחת הסיבות לכך שכשאת יוצאת מהחדר, הוא מתחיל לבכות. חרדת הפרידה הינה תופעה טבעית, מעידה על התפתחות תקינה ובריאה וחולפת לרב עד גיל שנה וחצי לערך. חרדת הפרידה מתגברת במצבים בהם הילד חולה, עייף או רעב.

תוכלי לעזור לבנך להתמודד עם חרדת הפרידה ע"י תרגולים קצרים בבית. אמרי לו כי את הולכת לחדר הסמוך ומיד תשובי וחזרי אחרי דקה שתיים. אם הוא מתחיל לבכות, קראי לו ודברי איתו וחכי עוד רגע בטרם תשובי אליו. כך גם בעת משחק משותף, מידי פעם בהדרגה קומי ואמרי למשל "אמא ניגשת לשתות מים ומיד אשוב". חזרי אחרי דקה ובהדרגה האריכי את משך הזמן בו את משאירה אותו לשחק לבדו (תחת השגחתך כמובן). כך ילמד בהדרגה כי גם כשאת אינך, את חוזרת. בכל הזדמנות בה נשאר רגוע והמשיך לשחק, שבחי אותו על כך !

2. הסבר נוסף אפשרי הוא העובדה כי בעת תקופת מחלתו, בנך באופן טבעי היה הרבה על הידיים וכעת גם משהחלים מנסה להמשיך ולקבל תגובה זו מכם. ניסיונותייך לא לקחת יותר מידי על הידיים מהווים בעיקרון תגובה נכונה וכך גם ניסיונותייך להסב את תשומת ליבו למשחק. כאשר בנך בוכה, גשי אליו ונסי להרגיעו ללא הרמתו על הידיים, במידה ומטיח ראשו ברצפה, תוכלי להניח אותו על כרית או על משטח רך ואמרי: "אנחנו לא דופקים ראש ברצפה". תוך שמירה על בטיחותו, נסי לא לתגמל התנהגות זו ביתר תשומת לב. 

מחלת ילד לעיתים עלולה להיות נקודת הפתיחה לטעויות הוריות שכן בתקופה זו באופן טבעי ומובן ההורים נוטים לוותר על סדר היום והרוטינות הקבועות בחיי הילד ואף לפצות את הילד בגלל סבלו. לכן עם ההחלמה מומלץ לחזור לשגרת החיים הקבועה ולרוטינות בוקר, שינה, ארוחות, משחק וכו' על מנת לא לייצר הרגלים חדשים שהחלו בתקופת המחלה. גם אם הדבר מעורר בכי או כעס מצד בנך, היי בטוחה כי את עושה את הדבר הנכון עבורו ועבור המשפחה כולה.

לגבי מצבים בהם דורש וצועק דבר מה, לדוגמה כפי שציינת עוגייה. הושיבי אותו ואמרי: "כשתירגע תקבל את העוגייה". ברגע שנרגע, הגישי לו. הקפידי לא לתת את מבוקשו בעת התפרצות וצרחות אלא רק כשנרגע ואז אמרי "נרגעת ועכשיו אתן לך עוגייה". אם אין זה זמן לעוגייה, אל תחששי לומר: "תקבל עוגייה לאחר ארוחת הערב" והסבי תשומת ליבו לדבר אחר.

בהצלחה רבה,
אפרת ליכטמן, M.A
מנחה במרכז רולידר

**יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי ואישי**

תגיות

שלום. יש לי ילד בן 4. הוא מתנהג בבית שלנו בסדר גמור וההתנהגות שלו משתנה כל פעם שאנחנו הולכים לבית של הסבתא. הוא לא מקשיב לנו, הוא משתולל, הוא מתנהג בצורה ממש לא נאותה ושממש לא מקובלת עלינו. יש האומרים כי בבית של הסבתא הוא יכול להתהג איך הוא רוצה כי זה סבתא. אבל אני לא מסכימה לזה. יש לציין כי הסבתא כן מסכימה להתנהגות הזאת. האם יש לי מה לעשות? מה ואיך?

שלום אסתאר, 

ביקורי נכדים בבית הסבא והסבתא והתנהגותם באותה סביבה, מעוררים חילוקי דעות במשפחות רבות. מפנייתך ניכר כי בנך הינו ילד נבון וממושמע וכי בביתך ישנם כללים וגבולות ברורים ועל כך ישר כוח!

כאשר הילדים מבקרים או מתארחים אצל סבא וסבתא בסופי שבוע ובחופשות, אין צורך להתעקש כי יקיימו את אותן רוטינות הקיימות בביתכם. הילדים לומדים במהירות להבדיל בין המקובל בבית, למותר בעת ביקור אצל סבא וסבתא. במידה ומתעוררים חילוקי דעות ביניכם לבין סבא וסבתא, רצוי מאוד ללבנם שלא בנוכחות הנכדים. בפגישה נעימה על כוס תה ועוגה קיבעו ביחד עם הסבים מהם כללי ההתנהגות (שהוסכמו על כולם) בעת הביקור ומהם ההתערבויות במידה וכללי ההתנהגות לא בוצעו. זאת כדי למנוע התערבות או הערות של הנוכחים, בעת ההתערבות החינוכית.

עליכם להתחשב בחוקים של סבא וסבתא והם צריכים להתחשב בחוקיכם (אצל אמא לא קופצים, סבא וסבתא לא נותנים חטיף לפני הארוחה וכדומה). כמו כן, הגדירו ציפיות לילדכם לפני הביקור אצל הסבים: כיצד מתנהגים, מה מותר ומה אסור, מה אורך הביקור וכו'. 

בהצלחה!
לימור ששון-בוכמן 
M.A חינוך מיוחד
מנחה בכירה במרכז רולידר

**יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי ואישי**

תגיות

שלום יש לי שני בנים אחד בן שנה וחצי והשני בן ארבע חודשים מאז שנולד הילד השני אני מרגישה בשינוי כמובן שזה קנאות ואת זה אני יודעת אני מאוד משתדלת לתת לו את מירב תשומת הלב אבל ישנם כמה דברים שמפריעים לי:

1. כשאני נותנת לו לאכול הוא מעיף את הצלחת של האוכל גם אם הוא סיים לאכול הוא חיב לזרוק.

2. הילד מתעורר בסביבות 4 בבוקר באופן קבוע ומבקש לאכול (לאחר יעוץ בגן עשינו תפריט אוכל כדי שהוא לא יהיה רעב) וזה לא עוזר.

3. הוא לא יושב בכלל הכוונה חוץ מלשבת לאכול הוא משחק בעמידה ועושה הכל בעמידה בגן אמרו לי שזו אולי בעיה של קשב וריכוז ואני די חוששת. אני משתדלת לשבת ולשחק איתו אבל הוא רוצה לעמוד.

מה עלי לעשות ?

שלום מירב,
גיל שנה וחצי - שנתיים הינו הזמן בו ילדך הופך מפעוט לילד. חלים שינויים רבים בעצמאותו: הוא פעיל יותר מוטורית, הולך, רץ, מטפס ומתעניין בפעילות לשונית וחברתית. הוא יודע לומר דברים רבים, ומבין רבים עוד יותר. הוא מנסה ובוחן את הגבולות שאתם מציבים לו, בכל רגע נתון. למשל, הוא קופץ על הספה, ובודק את תגובתכם לקפיצות אלה, הוא מצייר על הקיר בחדרו ובודק את תגובתכם לציוריו.

כחלק מהניסיונות, ישנה התנהגות נפוצה של "עשיית דווקא"! - ביקשת שאפסיק לקפוץ על הספה?! אני דווקא ימשיך ונראה מה יהיה... / אמרת לי לקחת עוגייה אחרונה ודי - אני אקח אחת נוספת... זהו הזמן בו ניתן להתחיל ולהציב גבולות. הגבולות שאתם מציבים לו צריכים להיות הגיוניים וברורים. השתדלו להיות עקביים, ולהקפיד עליהם. להלן מספר המלצות שיסייעו לך בנושאים השונים:

בנוגע להתנהגויות זריקה והתנהגויות "דווקא":
1. מומלץ להסביר לילדך איך מצופה ממנו להתנהג (לא לצייר על הקיר, לא לזרוק את הצלחת וכדומה). כדאי לבקש ממנו לחזור במילים שלו על הדברים, על מנת לוודא שהבין.
2. חשוב לומר הוראות בשקט ובתקיפות ללא סימני שאלה (לא לצעוק ולא לאיים!): "רועי, לא זורקים את הצלחת!".
3. חיבוקים, נישוקים וליטופים- חשוב ביותר לזכור לשבח ולעודד התנהגויות של שיתוף פעולה, הענות והקשבה: "רועי, אתה ילד פשוט מקסים! כל הכבוד סיימת לאכול ויפה והבאת לי את הצלחת מייד כשביקשתי".
4. יש להגיב במהירות ובנחישות על התנהגות לא נאותה (כאשר עושה דווקא או מנסה) או על סירוב למלא הוראות. במידה ועושה "דווקא" יש לעזור לו פיזית להפסיק או לבצע את בקשתך. 
5. אין צורך להיכנס לויכוחים ומומלץ שלא להתרגש מצעקות ובקשות סליחה (זה לא קל אך הכרחי).

בנוגע שהתעוררות משינה:
לאחר שינוי התפריט, המשיכו את רוטינת השינה. במידה ובנך מתעורר, החזירו אותו למיטה ואמרו לו שעכשיו לילה וצריך לישון (בנחישות וברוגע) .אם המסר שלכם יהיה ברור שעכשיו לא "משחקים או אוכלים" ולא קמים מהמיטה- סביר להניח שהוא יבין שעליו לחזור לישון.

בנוגע למשחקים בעמידה: 
בחרי משחק קל ואהוב על בנך, הגדירי לו מראש שאת המשחק תשחקו בישיבה. חזקי אותו ישר עם ישיבתו על הרצפה/שטיח. במהלך המשחק חזקי אותו ואמרי לו כמה כיף לשחק בישיבה. מומלץ כי זמן המשחק בישיבה יהיה קצר (דקה- שתיים), על מנת ליצור לבנך ולך חוויות הצלחה. בהדרגה תוכלו להאריך את זמן המשחק בישיבה.

המלצה נוספת: משחק תחרות לשבת ולקום. שחקו במשחק כאשר כל פעם האריכי את זמן הישיבה: שנייה, 3 שניות (אפשר לספור בקול רם). ניתן לקבע זמן ולראות אם הצלחתם. הכנסת תוכן משחקי וכיף יכולה להיות דרך נעימה לאימוני ישיבה. 

בנוסף להמלצותיי לעיל, מצורף טור שכתב פרופ' רולידר על גיל הטף
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3955060,00.html 

בהצלחה!
לימור ששון-בוכמן 
M.A חינוך מיוחד
מנחה בכירה במרכז רולידר

**יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי ואישי**

תגיות

שלום,
הבן שלי בן 9,כתה ד'.מאוד קשה לנו איתו. בבית ספר הוא מקלל במילים נוראיות,ממריד את הילדים בכיתה, התחיל להרביץ.גם בבית אנחנו עוברים "טרור".גבולות תמיד היו לנו אבל עכשיו כאילו "הכללים נשברו".אני משתפת פעולה מאוד עם הבית ספר אבל הם משגעים אותי, כי להם אין כלים להתמודד איתו. אין לו קשב וריכוז. הוא ילד שבלב שלו מאוד רגיש לזולת וידל טוב.אבל כולם בחודשים האחרונים פוגשים רק את "המפלצת" שהוא. הלכנו לפסיכולוג, זה לא עזר. בית הספר לוחצים לקחת אותו לפסיכיאטר או טיפול אחר, הם בעצמם לא יודעים מה.
אין לנו אפשרות לממן את זה, ביררתי וכל הטיפולים מאוד יקרים, דרך הקופה צריך לחכות מס' חודשים לתור.
אני אמא שלו- הוא יכול להיות ילד נפלא , הוא לא"מפלצת"
אבל אנחנו לא יודעים איך לצאת ממעגלהטירוף הזה.ששובר לי את הלב . אני מוכנה לעזוב את העבודה אם זה מה שדרוש או כל דבר אחר, אבל מהו ה"דבר הזה?אני שבורה, לא יודעת מה לעשות.אודה להתייחסות

טלי יקרה.

תודה לך על שיתופך וכנותך, אכן ניכר כי תקופה לא פשוטה עוברת על בנך ועליכם.

לסביבה המשפחתית והחינוכית אותה הילד פוגש בחיי היומיום ישנה השפעה משמעותית על ההתנהגות.

את מספרת כי בנך הוא ילד טוב ורגיש. בכל פעם בה הוא מפגין התנהגות שמבטאת תכונות אלה שבחי אותו על כך והדגישי לו את הצדדים החיובים שהוא מצליח להראות.

יחד עם זאת, כאשר הוא מתנהג בצורה אלימה, פוגעת, מדבר באופן לא מכבד, ועושה "טרור", יש להפסיק התנהגות זו באופן מידי. להבהיר לו במסר מילולי, קצר וחד משמעי שאין מקום להתנהגות כזו. אם הוא אינו מקשיב ומפסיק מיד יש להגיב באופן מיידי, בתגובה ברורה ותקיפה, שהחלטתם עליה מראש, אשר לא מאפשרת גישה לפעילות אהובה למשך זמן קצוב. לדוגמא, בעקבות חוצפה - אין טלויזיה ומחשב למשך שעה. המחיר צריך להיות מידי , ספציפי ולמשך זמן מוגדר (לאחר צהרים אחד ולא לשבוע שלם למשל).

בכל יום יש להדגיש לבנך כי יש לו הזדמנות חדשה להפגין את התנהגויותיו הנאותות ואת הצדדים הטובים שבו.

בבית הספר מומלץ להיפגש עם המורה והיועצת ולהסביר כי אתם עורכים שינוי ביחסכם כלפי התנהגויות בנכם בבית ורוצים לעבוד עם בית הספר בשיתוף פעולה, כך שתדברו באותה שפה ותעבירו אותם מסרים.

ניתן לעשות מעקב אחר התנהגויותיו ע"י טבלה המתאימה למערכת השעות של בנך, בה תמלא כל מורה במספר מילים כיצד נהג בשיעור. מחנכת הכתה תסכם אף היא במספר מילים בכל יום את התנהגויותיו העיקריות - לשבח ולשלילה כולל זמן ההפסקות.

בשעת אחר הצהרים, כשאת פוגשת את בנך לאחר שעות בית ספר, שבי עמו על המערכת היומית ועל המשובים שקבל. חשוב לתת לילדך משוב גם בבית על התנהגויותיו בבית הספר, לשבח אותו ולפרגן לו (אפילו לפעמים באיזה פרס קטן) על התנהגויות ראויות, ולומר כי לא תקבלו התנהגויות שאינן ראויות. אם היו התנהגויות חמורות כמו אלימות יש להגיב באופן דומה למה שתיארתי קודם (מניעת גישה לפעילות אהובה לזמן קצוב).

אני רוצה להזהיר כי לעתים בשלבים הראשונים בהם עורכים שינוי בהתיחסות להתנהגויות הילד יש לצפות להסלמה והקצנה של ההתנהגויות באופן זמני עד שמחל שיפור. וחשוב להיערך ולנסות לצפות תגובות קשות וכיצד תגיבו להם. 
בנוסף, חשוב שיהיה שיתוף פעולה וקו מנחה ברור בין ההורים ובין כל המבוגרים הסובבים את הילד. 

בהצלחה
קרין בר-און 
MA בייעוץ חינוכי 
מנחה במרכז רולידר
* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

בן כמעט שלוש. לפני כ-10 חודשים נולד אחיו הקטן. מאז חל שינוי משמעותי בהתנהגותו. בהתחלה הגיב "לפי הספר", התקפי קנאה, התפרצויות זעם וכ"ו. במהלך ארבעת החודשים האחרונים בוכה המון. בכיו נסוב סביב קנאה ותחרות לאחיו וכן סביב כמעט כל דבר פעוט שבו אין אנו ממלאים את רצונו.(לדוגמא - צבע של בקבוק, מי מגיע ראשון לדלת, מי מכבה את האור, מי מכין חביתה ועוד). כואב לראות איך ילד אנרגטי ושמח מאוד הפך בשנה האחרונה לילד עצוב שבוכה המון.

שרית יקרה,

אכן הולדת אח קטן היא ארוע שלצד השמחה מלווה גם באתגרים חדשים וביניהם קנאה של האח/ים הגדול/ים.

נשאלת השאלה כיצד אנו כהורים מתמודדים עם שינוי זה.

ראשית, חשוב להקצות זמן בו את שוהה ומבלה עם בן השלוש, מחזקת אותו על התנהגויותיו הטובות, משחקת עמו בדברים האהובים עליו. מעניקה לו מעצמך ומהזמן שלך במועד קבוע עד כמה שניתן והידוע לו מראש, בכל יום. למשל " אחרי הגן אמא תהיה עסוקה קצת עם התינוק ואתה תראה תכנית אהובה עליך אולם בשעה.. אחרי שתעשה... אני ואתה נבלה ביחד ונשחק ב..."
לשם כך יתכן ותצטרכי להיערך מראש על מנת להצליח לפנות את עצמך מהתינוק (סיוע של דמות בוגרת אחרת)

לגבי ההתנהגויות שפירטת , אלה הן התנהגויות בלתי נאותות שמטרתן להסב את תשומת לבך אליו. את תרצי ללמדו שלא זו הדרך להשיג תשומת לב. למשל - לגבי בחירת צבע הבקבוק - ניתן לבחור עם בנך את הבקבוק המועדף עליו מראש אך בשעת מתן המשקה בבקבוק הוא לא יוכל לשנות את העדפתו ולא יהיה מקום לויכוח. אם ינסה לבכות ולהתווכח יש לענות לו "חמודי, זה הבקבוק שבחרנו ביחד, ואין אפשרות אחרת!"- בשקט ובתקיפות.

כאשר בנך בוכה מתוך רצון לתשומת לב חשוב להתעלם ולא להתייחס אליו. רק כאשר הוא פונה בצורה נאותה ובוגרת, שבחי אותו על כך והגיבי בהתאם לפניתו.
זכרי שסך הכל מדובר בארוע משמח ובהדרגה יהיה לבנך חבר למשחק. ניתן לנסות ולשתף אותו כאחראי וכבוגר כשהדבר מתאפשר, כמו למשל - בעת האמבט - לאפשר לו לתת לך את הסבון או לצפצף לו בברווז לאמבט וכד'.
בהדרגה, כאשר תנווטי אותו לקבל תשומת לב כשהוא מתנהג כיאות התנהגויותיו האחרות תפחתנה והאוירה תשוב להיות נעימה.
בהצלחה!

קרין בר-און 
MA בייעוץ חינוכי 
מנחה במרכז רולידר
* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

קצת ארוך אבל... בת 8, בכורה. מקסימה מלאת שמחת חיים אבל גם מאוד תמימה - נפגעת בקלות ובוכה. קשה לי שמה שאנחנו מדברים איתה ומסבירים לה היא לא מפנימה. דברים כמו לא להוציא כסף מהבית, לא לקחת לבית ספר חפץ מסוים - נו, עוד אפשר לזרום. אבל כשהיא עושה דברים מסוכנים כמו לגעת בסיר חם על הכיריים, לשחק בגפרורים (עלתה לארון לקחת), לפתוח דלת באמצע נסיעה בכביש מהיר (לפני שנכנסה הזיזה את הכפתור שמבטל נעילת ילדים). אולי היא לא מקשיבה, אולי היא סקרנית להתנסות, אולי היא מרדנית ועושה דווקא אולי בכלל יש לי יותר מדי ציפיות מילדה בת 8?

רננה שלום,

שאלתך בנוגע לרמת הציפיות שלך מבתך הינה שאלה נכונה ומעידה על הבנה שיש להתחשב בשלב התפתחותי של הילדה. על פי התיאור הקצר ציפיותיך אכן תואמות את גילה של ביתך. 

חשוב ביותר להגיב באופן חד וברור על התנהגויות מסוכנות.

בפועל, יש לפעול בכמה מישורים:
• שבו לשיחה עם הילדה והסבירו לה את הסכנות שיש בהתנהגותה. בקשו ממנה לחזור במילים שלה על עיקרי השיחה.
• בצעו שיחה כיצד יש לנהוג במצבים מסוכנים.
• תרגלו עם ביתכם נסיעת דמה אשר מטרתה לחשוף אותה למצב בו היא נדרשת להפגין איפוק מבלי לסכנה.
• לפני כל נסיעה יש לבקש ממנה לחזור על הכללים ומדוע הם כה חשובים. 
במקרים של הפגנת אלימות או התנהגות מסוכנת יש להגיב בצורה חדה, כזו שתבהיר כי נוכח התנהגויות אלו השיגרה אינה ממשיכה. יש למנוע מבתך גישה לפעילות אהובה (מחשב, טלויזיה, משחק שהיא מאד אוהבת) למשך כשעה. במידה וההתנהגות מתרחשת מחוץ לבית כפי שציינת בזמן נסיעה, עצרו את ההתנהגות ומיד עם הגעתכם הביתה אמרו כי התנהגותה אינה מקובלת עליכם ומנעו ממנה גישה לפעילויות שהיא אוהבת. יישום אסטרטגיה זו אינה פשוטה להורים רבים ויש לצפות להתנגדות הילדה אשר עלולות להתבטא בצעקות, בכי ואמירות מחאה. השתדלו להתעלם בכל אמירת מחאה וזכרו שתגובות ברורות, עקביות ואחידות יש בכוחן לשנות את התנהגות בתכם.

מצורף קישור לטור שכתב פרופסור רולידר בנוגע להכנה לקראת מצבים מסוכנים והתגובות הנדרשות להפגנת התנהגויות מסכנות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3729335,00.html
בהצלחה
דנה כהן ליסמן
M.S חינוך מיוחד 
מנחה במרכז רולידר
* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום,
בני בן ה-5 מאז שגילה את משחקי המחשב כולו שבוי מוקסם, חושק ומדבר, מתכנן ונלהב רק מהמחשב ומהמשחקים בו.
אנחנו מגבילים אותו לחצי שעה ביום ובכל זאת הוא קם בזעם לאחר 30 הדקות ומלווה באמירות כגון לא אוהב אתכם לא נותנים לי אף פעם, תמיד אתם.. ועוד.
לא ממש ברור לנו איך ומה להגיד כשהוא עושה זאת ולרוב אנחנו מאיימים שמחר לא יקבל מחשב כי הוא לא מתנהג יפה לאחר שהוא עוזב אותו. אני חייבת לציין דם שהמחשב נהיה סוג של עונש וכשהוא לא מקשיב אזי אנחנו מאיימים ב-אין מחשב!
השאלות שלי:
1. איך להגיב כשהוא מתנהג לא יפה אחרי שעת הסיום?
2. כשהוא מדבר על המחשב בדרך הביתה/ בפארק/ אצל סבא וסבתא ואפילו בגי'מבורי- מה עלינו להגיד לו?
בד"כ אני אומרת: "אתה נמצא ב-...עכשיו וכדאי לך להנות ולא לחשוב על המחשב כי אתה עכשיו פה ועוד מעט הולכים". האם תקין?
תודה תודה רבה :)

שלום ליז,

בתיאור שלך את בנך, את מתארת למעשה תופעה אופיינית בדור שלנו, שבה הפכו האמצעים האלקטרוניים כדוגמת המחשב והטלויזיה, למרכז עולמם של ילדינו ומרכזיות זו מתבטאת לא רק בזמן מחשב/טלויזיה ממושך, אלא גם בכך שהם תופסים חלק ניכר מעולם התוכן שלהם, כפי שקורה במקרה של בנך.
אני רוצה לשבח אותך על כך שאת מקפידה להגביל את זמן המחשב של בנך, הגבלת הזמן היא צעד חשוב וקריטי בהתנהלות נכונה מול נושא המחשב.
יש מספר היבטים נוספים שכדאי לשים לב אליהם:

1. בכל יום יש להכין את בנך מראש לזמן המחשב - הכנה טובה ומדויקת מראש מונעת פעמים רבות חלק גדול מהבעיות - אמרו "עוד מעט אתה תוכל לשחק במחשב. (ניתן להניח לידו טיימר מכוון ל-30 דקות על מנת שיוכל לראות בדיוק כמה זמן נותר לו לשחק) אתה תשחק במשך 30 דקות וכשהטיימר יצלצל אתה תקום בשקט מהמחשב מבלי להתלונן ולהגיד אמירות כגון "אני לא אוהב אתכם.../אתם לא נותנים לי... וכדומה" - כאן אתם מבטאים עבורו דוגמא לצורות ההתנהגות והאמירות הלא נאותות שאתם לא מוכנים לאפשר.

2. יש להגדיר לבנך מראש (ולא בדיעבד) כי במידה והוא מסיים את המשחק בצורה לא נאותה ולא קם מהמחשב, אתם באים ומכבים את המחשב ומונעים פעילות אהובה למשך כמה דקות. לא מתווכחים ולא מגיבים ל"אתם לא אוהבים אותי" - הרעיון הוא לעמוד מאחורי החלטתכם בצורה ברורה ללא ויכוחים ובמקביל לא לתת תשומת לב לתגובות הזועמות. העקביות היא מילת המפתח כאן.

3. התריעו מראש על סיום הזמן - כחמש דקות לפני תום זמן המחשב.

4. חשוב ביותר - בכל פעם שהוא מסיים יפה את המשחק לשבח אותו באופן מיידי, בהתחלה אף ניתן לומר לו שבזכות התנהגותו הטובה הוא מקבל 5 דקות מחשב נוספות ביום המחרת .

מה לא לעשות?
- לא לאיים "אם לא תסדר א החדר אז אין מחשב, או אם לא תכבה את המחשב אין מחשב מחר..."
- לא להפוך את אי השימוש במחשב לעונש לכל דבר - כך באמת הופכים את המחשב לנושא גדול וחשוב בבית. 
- לא להגיב לכל הדיבורים שלו מחוץ לבית על המחשב , דיבורים אלו הם בגדר "רעש"- ניתן להגיד לו בקצרה פעם אחת בלבד, "חמוד, אנחנו בג'ימבורי עכשיו" ופשוט להתעלם משאר האמירות שלו ולנסות לדבר איתו על דברים אחרים וכמובן לשבח מיד כשהוא מיוזמתו מדבר על נושאים אחרים. 
- בזמנים שנוחים לך תוכלי ליזום בעצמך שיחה על המחשב על מנת שבנך ילמד מתי אפשר וראוי לדבר על המחשב.

בהצלחה!
דנה בלוך 
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום, רון בן שנה ו-3 בן יחיד. לאחרונה (בסביבות החודש האחרון) כשמשהו לא מוצא חן בעיניו או מכעיס אותו הוא נותן לעצמו מכה בראש.
מה עלי לעשות? אני כועסת עליו ואומרת לו שאסור להכות וזה לא עוזר..

שלום סיון, 

התנהגות של הכאה עצמית הינה תופעה אופיינית של ילדים בגיל הרך, התופעה מדאיגה הורים רבים, אך אין מקום לדאגה. ילדים בגיל הרך משתמשים בהכאות כאמצעי תקשורת, לעיתים כניסיון להשיג תשומת לב, ולעיתים כביטוי של כעס ותסכול. מחד זהו כמובן ביטוי שאינו נאות ומאידך חשוב לא להפוך את הנושא למקור לתשומת לב! עם הזמן, הגיל וככל שמיומנויות השפה שלו יתפתחו ידע להסביר את עצמו יותר.

תגובות נכונות להתנהגויות בנך בנושא הינן התעלמות. התרחקי מבנך והתעלמי ככל האפשר מההתנהגות: נסי לא להביט, לא לדובב, לא לחבק ולא לנשק . נשמי עמוק וודאי שאינו נמצא במקום מסוים בו ישנם חפצים חדים.

במקרה של התנהגות חריפה או הימצאות במקום לא בטיחותי תגובות נכונות הינן תגובות ענייניות, רגועות וקצרות, ללא נתינת תשומת לב מיותרת ("אסור"/ "לא"), אל תחבקי ואל תלטפי אותו בזמן זה. במידה ויש להזיז חפצים או מיקום עשי זאת ללא דיבוב. חשוב לגרום לילד להבין כי התנהגותו לא מביאה תשומת לב מהסוג שהוא היה רוצה לקבל. תגובת בהלה והתייחסות יתר של הסביבה להתנהגות, מגבירה את ההתנהגות עוד יותר.

תגובות עקביות להתנהגויות יסייעו בהפחתת ההתנהגות. וודאי כי כל הסובבים: אבא, מטפלת, סבא וסבתא מגיבים באותו האופן.

יש לצפות בילדך במצבים אלו ולנצל כל הזדמנות לשבח אותו בחום על משחק ותקשורת שאיננו כולל הכאה עצמית. 

בהצלחה!
לימור ששון-בוכמן 
מנחה בכירה במרכז רולידר

*יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי ואישי*

תגיות

שלום,
שמעתי את הקטע לגבי "כל הזמן במחשב".
מה הבעיה אצלנו.כל הזמן באתר אחד,משהו מלחמות.לא סקס,לא משהו אסור.אבל-נרקומן.אם חוסמים את האתר נראה כמו חיה בכלוב.לא מעניין אותו כלום.בטח שלא ספרים.דבר חלופי זה סקייפ.מה אינטרס לכתוב לחבר שגר מולו.זה מה יש.
יש כאן מה ליעץ?

מרגריטה שלום,

הבעיה אותה את מציגה היא בעיה שכיחה מאד. הורים רבים מוטרדים מהעובדה שילדיהם נמצאים מול המסכים רוב שעות היום ומתקשים להתנתק מהם.
הזמן המומלץ לצפייה או משחק מול המסכים הוא % 10-15 מהזמן בו בנך ער ומומלץ שבשאר הזמן יעסוק בפעילויות אחרות (חברים, ספורט, תחביבים)

על מנת לסיע לו להתנתק מהמחשב מומלץ לנקוט במספר פעולות:

סדר יום- הקדישי זמן לקביעת לו"ז שבועי ביחד עם בנך בו תציינו את הפעילויות שלו לשבוע הקרוב. בלו"ז תציינו את חובותיו של בנך ואת הפעילויות המהנות באותו שבוע. ציינו מראש את הזמנים בהם המסכים כבויים ועליו להעסיק את עצמו. הכנה מראש תסיע להפחתת התסכול מכיוון שפרקי הזמן יהיו ידועים וברורים מראש. חשוב שהלוח יהיה זמין וקריא עבור שניכם.

הגדרת ציפיות: הזכירי לו מספר דקות מראש שבקרוב עליו לשחק לבדו והבהירי לו את ציפיותייך ממנו בזמן זה. תכנני זאת כך שהזמנים בהם יתבקש להיות לבד יהיו קצרים בהתחלה ויתארכו באופן הדרגתי. 

שבחים וחיזוקים - חשוב מאד שתשימי לב לזמנים בהם בנך מעסיק את עצמו ללא המחשב ותדאגי לשבח אותו ולפרגן לו על כך באופן מידי. 

אני מצרפת טור שכתב פרופ' רולידר בנושא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3622288,00.html

בהצלחה!

מאיה גלעד סיביליה
BA במדעי ההתנהגות
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

יש לי שני ילדים, ילד בן 9 וילדה בת 5 שמבחינתם יכולים להיות כל היום מול המסכים שונים (בחגים ובשבת זה עוד יותר גרוע כי יש להם הרבה זמן פנוי). אני רוצה לדעת כמה שעות סה"כ מומלץ ליום לצפות בטלויזיה, לשחק במחשב ולשחק בווי. תודה!

איוונה שלום,

הזמן המומלץ לצפייה או משחק מול המסכים הוא כ-10-15% מהזמן בו הילד ער. כלומר, אם בתך בת ה-5 מתעוררת בשעה 7:00 והולכת לישון ב- 20:00 היא תוכל לצפות בין שעה לשעה וחצי.

אני מצרפת טור שכתב פרופ' רולידר בנושא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3622288,00.html


מאיה גלעד סיביליה
BA במדעי ההתנהגות
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום רב,

לילד שלי היה כזה אופי נוח ומקסים עד לפני כשבועיים. הוא חגג בשבוע שעבר יום הולדת שנתיים וקצת לפני הוא התחיל להיות מאוד עצבני. בוכה שמלבישים אותו, בוכה כשמפשיטים אותו, בוכה כשמקלחים אותו, לא מוכן לשבת בכיסא באוטו ועוד הרבה הרבה דברים שהוא פשוט מגיב בעצבנות. חשוב לי לציין שבאמת הוא לא היה ככה. כל פעולה היינו עושים מאוד בכיף, עם שירים ומשחקים ועכשיו זה פשוט לא עובד. מחליפים לו בגדים והוא בועט בנו, פעם הוא היה מלטף בפנים והיום הוא שורט ומנסה לעקור לנו חלקים מהפרצוף. מה קורה?!! שמעתי על "גיל שנתיים הנורא" אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה לי.. 
מה לעשות..?!!!!

אני רק רוצה לציין שהילד שלי מאוד מפותח לגילו (אני חושבת) הוא כבר מדבר מילים רבות ויודע להביע את רצונו באופן שאנשים יבינו אותו. בגלל זה אני עוד יותר לא מבינה את ההתנהגות שלו..!

ריקי

ריקי יקרה,

לא בכדי קיבל גיל שנתיים כותרת עסיסית כמו גיל שנתיים האיום (terrible twos) . סביב גיל שנתיים נעשה הילד עצמאי יותר ובעיקר מנסה להתעקש על עצמאותו. עבורנו ההורים הוא עדיין אותו תינוק שיש לספק את צרכיו באופן מיידי וכאן אנו מתחילים לעשות את רוב הטעויות בתגובות שלנו להתנהגות ילדינו.
בהנחה ששום דבר פיזי אינו מציק לילד ושהתנהגות שאת מתארת באה לידי ביטוי בעיקר סביב פעולות שסביר שבנך רוצה לעשות בעצמו, חשובה התגובה העקבית שלכם ההורים להתנהגות של בנכם ( בכי, כעס, סירוב והתנגדות וכו') על מנת שהוא ילמד, מתוך הניסיון ולא מתוך אמירות והסברים, כי התנהגות מסוג זה לא תאפשר לו התחמקות או דחיה של הבקשה ממנו (מקלחת, לשבת באוטו, להתלבש) ולא תקנה לו תשומת לב מכל סוג (חיובית בצורת משחק, חיבוק או מחמאה או שלילית - גערה, הסברים וכדומה).

אי לכך יש חשיבות עצומה להתנהלות נכונה שלכם לפי ההמלצות הבאות:

- סדר יום קבוע - במיוחד בגיל הזה, חשוב להנהיג סדר יום קבוע עבור ילדכם. ילדים מתנהלים בנוחות גדולה יותר סביב ימים קבועים וטקסים ידועים מראש.

- תיאום ציפיות - מומלץ להכין את ילדך לכל פעולה מספר דקות לפני שהיא מתבצעת - "יואבי, עוד מעט אנחנו נתלבש ונלך לגן, אני מצפה ממך ללבוש את הבגדים שהכנו אתמול"...."יואבי, אחרי הארוחה אנחנו הולכים ביחד להתקלח", גם בגיל שנתיים ההכנה מראש מסייעת לקבל שיתוף פעולה מילדינו.

- שבחים וחיזוקים- שבחי את בנך בכל פעם שההתנהגויות שאת מתארת לא מופיעות. "כל הכבוד יואבי - התלבשת או התיישבת מקסים באוטו" ובכלל על כל התנהגות נאותה ולו הקטנה ביותר. בנך צריך ללמוד כבר בגיל זה שהתנהגות נאותה היא זו שמזכה אותו בתשומת הלב שלך ולא התנהגות לא נאותה של בכי, צעקות וכו'.

- התמודדות עם סירוב ובכי- הדבר החשוב שיש לזכור הוא שהתנהלות נכונה שלכם במצב זה ילמדו את ילדכם שהתנהגות לא נאותה לא תקנה לו "התחמקות" מביצוע הבקשה שהוא נדרש לה. תהליך הלמידה וודאי יקח זמן מה לכן יש לדעת כיצד להגיב להתנהגות בלתי נאותות. התגובה הנכונה הינה אי מתן תשומת לב להתנהגות באופן מוחלט. במקרה שהוא מסרב לביצוע בקשה - יש לסייע לו פיזית

- להתלבש / להיכנס לרכב וכו'. כאשר בנך שורט יש לעצור אותו ולומר לו בטון אסרטיבי אך רגוע "אני לא מרשה לשרוט" (ללא הסברים נוספים ומילים מיותרות) ולמנוע ממנו גישה לפעילות או משחק שהוא אוהב למשך כשלוש דקות. בעקבות התנהגות בלתי נאותה חשוב לא להציע לבנך כל דבר חיובי כאמצעי לשכנוע ("בוא נרוץ למקלחת ונראה מי מגיע ראשון", "כדאי לך כי אחר כך...", "אם.... אז..."). מתן תוצאה חיובית בעקבות התנהגות של סירוב תעודד את התנהגויות בלתי ראויות. יש להגיד לבנך מראש (כלומר לפני שסירב או התנהג בצורה בלתי נאותה) מה יוכל לקבל במידה ויבצע את הדברים כנדרש. 

- להלן קישור לטור רלוונטי של פרופ' : 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3955060,00.html

שינוי דרכי התגובה אינם פשוטים כלל ועיקר. זהו תהליך מאתגר הדורש תכנון ומאמץ מרובים שאינו מתרחש באופן מיידי.

יישום עקבי, רגוע ונכון כבר בגיל הזה יסייע לבנך ללמוד לבקש דברים באמצעות התנהגות נאותה ויקנה לו ביטחון ע"י הבנת גבולותיו וקבלת תשומת לב על התנהגות נאותה ולא על בכי ושריטות. 

שיהיה בהצלחה!
דנה בלוך 
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום רב, אני אמא לילד בן שנתיים , ילד פעיל מאוד ילד חם אוהב אך מאוד שובב , יש לי עוד בן שהוא בן 5 הבעיה שלי עם הקטן שהוא כל הזמן צועק או שהוא לא מקבל משהו אז הוא מתחיל להרביץ הוא מגיע מהגן בשעה 15:30 ומשעה זו מתחיל הבלגן בבית הוא לא יושב לשחק בשום פעילות לא רואה טלוויזיה בכלל כל עיניינו הוא איך אני יכול להרוס ולהשתולל. הבעיה מתחילה כשהוא צועק ללא הפסקה הוא גם מדבר בצעקות אני פשוט אובדת עצות לא יודעת כבר איך להתמודד איתו . אבקש את עזרתכם...

שלי שלום,

השלב ההתפתחותי בו נמצא בנך הינו שלב מאתגר להורים רבים. בתקופה זו הפעוט מפתח ניידות מוטורית, מתחיל לתקשר את רצונותיו על ידי מחוות ומילים בודדות. במקביל, ההליך החינוכי תופס תאוצה בעוד המיומנויות שרכש בנך הינן חלקיות ולכן לעיתים נראה שתגובותיך משיגות תוצאות חלקיות בלבד. הקנית הרגלי איפוק אינו תהליך קל ולרוב נתקלים הורים בהתנגדויות טבעיות מצדו של הפעוט. חשוב אפוא שתביני את הקושי של בנך ותלמדי אותו להתגבר עליו אך לדאוג לכך שהתנגדותו תפסיק להכתיב את תגובותיך. 

סדר יום קבוע והגדרת ציפיות ברורה יעזרו לבנך ללמוד מה מצופה ממנו וכיצד עליו להתנהג. עם שובו של בנך מהגן שבי עמו מספר דקות וספרי לו במילים שיבין מה מצפה לו בהמשך סדר היום וחזרי על ציפיות ההתנהגות עבורו. ככל שציפיות ההתנהגות תהיינה ברורות יותר כך גדלה הסבירות שבנך ילמד כיצד עליו להתנהג. מתיאורך עולה שבנך מפגין קושי לשחק בכוחות עצמו לכן יש ללמדו מיומנויות משחק ולעזור לו להגדיל את טווח הריכוז שלו. מומלץ שתכללי בסדר היום זמן של משחק משותף לך ולבנך. הציגי בפניו מגוון של צעצועים ותאפשרי לו לחקור אותם. תחילה התרחקי ותני לבנך לפעול לבד כדקה וחזרי לאינטראקציה משותפת. אט אט האריכי את פרקי הזמן וזכרי לשבח את בנך כשהוא מצליח להעסיק את עצמו באופן ראוי. 

מצורפים שני טורים שנכתבו ע"י פרופסור רולידר אשר נוגעים בנושאים שהעלית, האחד בהתמודדות עם ילדים בגיל של בנך, והשני ספציפי על התמודדות עם שיעמום של הילדים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3560061,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3955060,00.html

תהליך הלמידה וודאי יקח זמן מה לכן יש לדעת כיצד להגיב להתנהגות בלתי נאותות. חשוב מאד, שהתנהגויות בלתי נאותות כגון צעקות ודיבור בלתי נאות לא יגרמו לכך שבנך יקבל את מבוקשו. נהפוך הוא, התגובה הנכונה הינה אי מתן תשומת לב להתנהגות באופן מוחלט. כאשר בנך מרביץ יש לעצור אותו ולומר לו באופן חד וברור "אני לא מרשה להכות" ולקחת אותו מהאיזור ולמנוע ממנו גישה לפעילות למשך כשלוש דקות. בעקבות התנהגות בלתי נאותה חשוב לא להציע לבנך כל דבר חיובי כאמצעי לשכנוע ("בוא נרוץ למקלחת ונראה מי מגיע ראשון", "כדאי לך כי אחר כך...", "אם.... אז..."). מתן תוצאה חיובית בעקבות התנהגות של סירוב תעודד את התנהגויות בלתי ראויות. יש להגיד לבנך מראש (כלומר לפני שסירב או התנהג בצורה בלתי נאותה) מה יוכל לקבל במידה ויבצע את הדברים כנדרש. גם התנהגויות ראויות זקוקות למשוב ולחיזוק. כאשר בנך מצליח להפגין איפוק ודרכי תקשורת נאותות יש לשבח אותו על מנת להגביר את הסיכוי שהתנהגויות אלו יופגנו גם בעתיד.

לסיכום, שינוי דרכי התגובה אינם פשוטים כלל ועיקר. זהו תהליך מאתגר הדורש תכנון ומאמץ מרובים, התמודדות עם תגובות קשות של בנך ועקביות יתרה ביישום. 

בהצלחה
דנה כהן ליסמן 
מנחה במרכז רולידר
* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.*

תגיות

שלום רב,
אני חדשה בפורום ואשמח לעצה מקצועית.
ביתי בת 3 וחודשיים ילדה מאוד חמימה ונבונה.
לאחרונה חל שינוי בהתנהגותה ואני לא מוצאת את הסיבה לכך.
בגן היא מאוד חברותית ומאוד אהובה.
השינוי בגן לאחרונה: היא התחילה להרביץ לילדים כדי לקבל תשומת לב, דבר שמעולם לא קרה, הגננת מגיבה בכך שהיא כועסת מסבירה וכו'.
כמו כן בגן היא מאוד ילדותית , לא מתמודדת ובוכה מכל דבר קטן (אפילו אם מישהו עבר לידה ונגע לה בטעות בחולצה או משהו אחר היא מיד פורצת בבכי ואומרת שהרביצו לה.(זה תמיד היה קיים אצלה)
השינוי בבית:היא פשוט לא רוצה לישון יותר בחדר שלה ולא מוכנה שנעזוב אותה אחרי "הטקס ערב".
בנוסף היא בוכה מכל דבר קטן לדוגמא: אם היא מבקשת חטיף בשעת החטיף שלה אז אני אומרת לה גשי למגירה ותבחרי , אז היא אומרת " לא רוצה תביאי לי את" ונשכבת על הרצפה ובוכה..אני אפילו לא מספיקה לענות לה היא ישר בוכה ואז אני אומרת לה כשתרגעי את מוזמנת לקחת מהמגירה.
והדבר הכי קשה לי זה שהיא פשוט משקרת, היא "בכאילו " נופלת ובוכה שקיבלה מכה דווקא ברגע שכעסתי עליה או שהערתי לה על משהו, או שהיא אומרת לאבא שלה שאני הסכמתי לה על דברים שמעולם לא נתתי את הסכמתי אליהם..(כמו חטיף נוסף וכו') הכל על מנת לקבל את מבוקשה.
אני תמיד אומרת לה שחשוב להגיד רק אמת, וכשאת בוכה או צועקת לא נעים לנו לידך.
זה לא ממש עוזר.
עוד דבר חשוב בהתנהגותה , היא תמיד מחפשת שבחים ומחמאות גם מהגננת ואפילו מהמורה שלה בחוג, היא תמיד נעמדת רק לידה ומסתכלת עליה כדי לראות שהיא רואה אותה ושוב מחכה לשבחים, למה זה קורה ?
חשוב לי לציין שאנחנו המון עם הילדה כל ערב עם משחקי קופסא, גן שעשועים, חוג פעם בשבוע ואפילו פיצה כמעט אחת לשבוע במסעדה, קוראים המון ספרים יחד,אני לא רואה סיבה לחוסר תשומת לב מאיתנו ולכן אני לא מבינה למה היא מחפשת אותה בבית ובשאר המקומות?, 
אשמח לחוות דעת מקצועית. תודה רבה, שרון

שרון יקרה,

מפנייתך עולה שאתם משקיעים זמן ומשאבים רבים באינטראקציה עם ביתך. אתם משחקים איתה, קוראים ביחד ספרים, לוקחים אותה לחוג, למסעדה, לגן שעשועים ועוד ועל כך ברצוני לשבח אתכם! השקעה זו אינה מובנת מאיליה וערכה החינוכי והרגשי עצום. עם זאת, למרות ההשקעה הרבה ניכר מפנייתך כי לאחרונה החלה ביתך להפגין קשיי התנהגות אשר באים לידי ביטוי באלימות, שקרים ובכי כדי לזכות בתשומת לב. התנהגויות אלו אינן מעידות על כך שאינכם נותנים לה תשומת לב שהרי אתם משקיעים בה ובאינטראקציה איתה רבות, אלא שהתנהגויות לא נאותות אלו קיבלו ככל הנראה תשומת לב ויחס לא נכון. 

כדי להפחית התנהגויות אלו המלצתי תתחלק לשניים:

חלקה הראשון יעסוק בהגדרת ציפיות- חשוב לשבת עם ביתך ולהגדיר לה ציפיות. שיחה זו אורכת 3-5 דקות וחשוב שתעשה בתחילת היום בגן ועם הגעתה של ביתך הביתה בצהרי היום. בשיחה חשוב לספר מה עתיד להתרחש וכיצד מצופה ממנה להתנהג. חשוב מאוד לוודא עם ביתך שהבינה את שנאמר באמצעות חזרה בדבריה על האופן בו מצופה להתנהג. הגדרת הציפיות מסייעת הן למבוגר והן לילד להתכונן למה שעתיד להתרחש בהמשך היום, לתכנן את זמנו ולהתכוונן לאופן בו מצופה שינהג. כך תוכל ביתך להפנות את האנרגיה שלה להתנהגויות אשר היא יודעת שתקבל בגינן שבחים ותשומת לב חיובית.

חלקה השני של המלצתי נוגע לתגובות להתנהגויות של ביתך. בכל עת שהיא מפגינה התנהגות נאותה- מדברת בנימוס, משחקת באופן נאות, משתפת חברים, ממתינה בסבלנות חשוב מאוד לשבח אותה ולפרגן לה על כך! שרון, זכרי שאין גבול לחיזוקים חיוביים כאשר הם באים במקום ובזמן הנכון. ככל שתרבו לחזק את ביתך כאשר מתנהגת באופן ראוי כך היא תחווה התנהגות זו כ"שווה" יותר להשגת תשומת לב. לעומת זאת, כאשר ביתך נוהגת באופן שאינו מקובל: בוכה, משקרת או מרביצה התגובה להתנהגותה צריכה להיות ברורה, שקטה וחד משמעית. אמרו לה שהתנהגותה אינה מקובלת ומנעו ממנה כל גישה לפעילות אהובה למשך עשר דקות. בעת הזו חשוב לא לנהל איתה שיחות בכלליות ובפרט לא להסביר לה מדוע התנהגותה לא ראויה. תשומת הלב שניתנת בשיחות והסברים אלו מחזקים ככל הנראה את ההתנהגות ולכן חשוב להגיב בקור רוח, ללא כעס, אך בעקביות ובנחישות. עד מהרה תלמד ביתך כי ההתנהגויות הראויות הן אלו שזוכות לתשומת לב, שבח ופרגון ותתמקד בהן, במקום בהתנהגויות הלא נאותות אשר מביאות אחריהן תגובה אסרטיבית ומניעת גישה לכל הפעילויות האהובות.

נקודה אחרונה אליה אתייחס בתשובתי היא שיתוף הפעולה עם הגן. שיתוף פעולה זה חשוב מאין כמוהו ליצירת מערכת תגובות אחידה ועקבית שתיתן מענה להתנהגותה של ביתך. חשוב מאוד שההורים והצוות החינוכי יאחזו ידיים בהתמודדות עם קשיי ההתנהגות ומשום כך אני ממליצה ליזום שיחה עם הגננת, להחליט ביחד על דרכי פעולה מקובלות ואחידות ולמסד דרכי תקשורת להעברת מידע על תפקודה היומיומי של ביתך (בגנים רבים נהוגה מחברת קשר, אשר מתאימה לסוגיה זו).

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!

נעה פלד
MA- ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

עבור פרופ' רולידר שלום וברכה
יש לי שני ילדים הגדול בן שבע והקטן בן 3 ו8 חודשים 
בני הגדול הוא ילד פיקח ואינטיליגנט הרבה מעבר לגילו הן מבחינה התנהגותית והן מבחינה קוגנטיבית מאז ומתמיד היה כך תמיד אוהב יותר את חברת המבוגרים לעיתים מרוב שהוא מתנהג ומדבר כמו מבוגר קטן אנחנו קצת שוכחים שהוא ילד במיוחד כשאנחנו כועסים עליו.
בנוסף הוא מתחצף המון צועק מרבה להתנגד לכל דבר ואוהב מאוד לעשות דווקא במיוחד לאחיו הקטן עד שהדברים יוצאים מכלל שליטה ומתפתחת מריבה כוללת בין כולם אני מוכרחה להוסיף כי בעל הוא אדם עם טמפרנט חם מזג ונוטה לכעוס בקלות ולכן התנהגותו של בני הגדול ישר גורמת בינהם לויכוח רציני ולמתן עונשים תמידי מצד בעלי משהו שלא מקובל עלי בנוסף לאחרונה (חודש אחון) בני החל להתעורר באמצע הלילה ולהגיד שהוא רואה אנשים ושהם רוצים להזיק לו מה גם שבלי שום קשר לכך דמיונו פורה מאוד העניין קצת מטריד אותי וכך גם המריבות התמידיות בבית ההתנהגות של בני ושל בעלי קשה לי ההתמודדות הזו ובמיוחד כשאני מוצאת עצמי בתווך מנסה להגן על בני מעונשים ועוד עונשים ומצד שני שוברת לבעלי את המילה ונותת לבני לגיטימציה להמשיך בהתנהגותו אשמח לקבל עצה טובה

טלי היקרה שלום,

ניכר מדברייך כי חשוב לך להשכין אוירה רגועה בבית ובמקביל לשמור על "קול אחד" עם בעלך, דבר המייצר אצלך דילמות לנוכח חילוקי הדעות ביניכם בעניין התגובות הנכונות להתנהגות בנך. עולה מתיאורך כי את מרגישה צורך ליצור שינוי בהתנהגותו של בנך אך בדרכים שונות מכפי שאתם (בעיקר בעלך) פועלים כעת.

מדברייך ניתן להבין, כי העונשים התמידיים (שלא ציינת מהם) הבאים בעקבות התנהגות לא ראויה של בנך, אינם מפחיתים את התנהגויות החוצפה, ההתנגדות וההצקה לאחיו הצעיר. מכאן שדרך פעולה זו אינה מביאה לשינוי המיוחל ועל כן אינה אפקטיבית וניתן לשער כי לא תהיה אפקטיבית גם בעתיד. יתרה מכך, בנך מקבל בדרך התנהגותו זו תשומת לב רבה מבעלך וממך ועל כן הדפוס של התנהגויות אלו יימשך כל עוד תמשיכו בתגובות אלו. המלצתי מתבססת על מספר פעולות:

הקפידו לשבח ולהעצים כל התנהגות ראויה של בנך. את מציינת כי הוא בוגר לגילו, העצימו כל התנהגות אחראית, השקעה בלמידה, סיוע מצידו וכו'. עם חזרתו מבית הספר, הגדירי מה צפוי להיות סדר היום בבית והגדירי ציפיות ברורות לגבי התנהגותו (דיבור בכבוד ללא התחצפות, הקשבה ללא צעקות או ויכוח וכו'). במידה ומתפתחת מריבה בין האחים הפרידי ביניהם מבלי להתערב לטובת אחד מהצדדים, אל תבררי מי התחיל או מי אשם (את מוזמנת לקרוא תשובות נוספות בפורום המתייחסות ספציפית לריב בין אחים). במידה ואת מבקשת ממנו דבר מה, הקפידי להנחותו תוך יצירת קשר עין ואמירה ברורה ועניינית, רגועה ואסרטיבית. במידה ומתנגד, בקשי פעם אחת נוספת (בלבד) ובמידה ועדיין לא משתף פעולה, מנעי גישה לפעילויות מועדפות כגון טלביזיה ומחשב לשארית היום. 

חשוב ביותר כי את ובן זוגך תקיימו שיחה פתוחה ורגועה, שמטרתה גיבוש עמדה אחידה וקבלת החלטות משותפת לגבי דרכי תגובה להתנהגויות שונות של בנך. שוחחו ביניכם על חילוקי הדעות והחליטו יחד על דרך שתוכלו להיות אחידים בה.

מצרפת טור של פרופ' רולידר שיכול לסייע בנושא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3607106,00.html

בהצלחה
אפרת ליכטמן
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום, אני אמא לשתי בנות, הגדולה בת כמעט 6 והקטנה בת כמעט 3, בתי הגדולה ילדה מאד נבונה, עצמאית ובוגרת, ובדרך כלל אין לי בעיה מיוחדת איה בנושאי גבולות, אלא שמדי פעם אנו נתקלים בבעיות של חוסר יכולת מצידה לדחות סיפוקים. הייתי מבקשת לקבל עצה בנוגע לדרך שבה אני יכולה ללמד אותה דחיית סיפוקים, עם מינימום ויכוחים ועימותים שמתישים אותי וגורמים לילדה עוגמת נפש. המון תודה.

דנה יקרה,

קושי בדחיית הסיפוקים הוא דבר נפוץ אשר הורים רבים מתקשים להתמודד איתו. עם זאת, חובתינו כהורים ומחנכים של ילדינו להקנות להם מיומנות זו על מנת שיגדלו להיות אנשים מתפקדים בחברה אשר לעיתים רבות דורשת הבלגה והמתנה.

מדברייך עולה שישנן פעמים בהן ביתך מקבלת את הגבולות שאת מציבה, מה שמראה על הבנה ויכולות הקיימות כבר בשלב זה. עם זאת, יש לדעת כיצד להתמודד עם הפעמים בהן בכל זאת מראה חוסר סבלנות וקושי.

על מנת להמנע מויכוחים עלייך לאתר את המצבים המאתגרים עבור ביתך ולהכין אותה מראש למצבים אלו. יש להסביר לה מה הולך לקרות, ומהי ההתנהגות שלה את מצפה. 

לאחר ההסבר רצוי לבקש ממנה לחזור על דברייך במילותיה שלה על מנת לודא את הבנתה.

כאשר ביתך מפגינה איפוק והבלגה, חשוב לשבח אותה, לחבק ולהביע את שביעות רצונך, (גם בפעמים בהן לא קיבלה הכנה מראש). 

במידה ואינה מתנהגת כמצופה, אין צורך להכנס לויכוחים והסברים, יש להבהיר בטון סמכותי וברור שהתנהגות זו אינה מקובלת ושאת מבקשת שתתנהג בצורה נאותה. לאחר מכן יש להתעלם מתגובות של הבת (כגון תלונות או צעקות) ולעמוד על כך שתבצע את מה שנדרש (או שלא תבצע את מה שאסור...). חשוב לשוחח עם בן זוגך ולתאם עמדות כדי להראות חזית אחידה ואיתנה מול התנהגויות שאינן מקובלות עליכם.


בהצלחה
מאיה גלעד סיביליה
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

בני בן שנה וחודשיים ומקבל את מלוא תשומת הלב הן מהמשפחה המורחבת והן ממני ומבעלי. בכל פעם שבני משחק לבד או שמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא מרכין את ראשו ומרביץ לעצמו (דופק את הראש ברצפה). איני מתייחסת למכה אלא פונה אליו ומבררת (כמה שניתן ) מה הבעיה. שאלתי פרופ' מה לעשות כדי להפסיק התנהגות מעין זו?

מעיין היקרה,

ניכרים מדברייך השקעתך הרבה ותשומת הלב האוהבת שאת כאם ואתם כמשפחה נותנים לבנן הקטן. 
יחד עם זאת, חלק מתשובתי אלייך טמון בגוף השאלה. כל עוד אתם מרעיפים על בנך את מלוא תשומת הלב, הוא מרוצה. כאשר אתם מצפים או מנחים אותו לשחק בכוחות עצמו או לעשות דבר מה שאינו מעוניין בו, הוא מצידו, באופן צפוי, מסרב והתנהגות הסירוב באה לידי ביטוי בהרבצה לעצמו ודפיקת הראש ברצפה. בנך מעוניין להמשיך ולקבל את תשומת ליבכם כפי שנתתם עד לאותו רגע. תגובתך במצב זה היא תשומת לב נוספת ובירור "מה הבעיה". על כן מעיין, התנהגותו זו נמשכת, כיון שכך הוא ממשיך לקבל את תשומת ליבך.

כשאתם עוברים ממשחק או פעילות משותפת למצב בו על בנך לשחק לבדו או לבצע דבר מה, הנחי אותו תוך יצירת קשר עין והגדירי ציפיות. למשל, בחרו (יחד אם ניתן) משחק שהוא אוהב ואמרי: "עכשיו אמא תשב בסלון ואתה תשחק בקוביות על ידי". במידה ואכן עושה כך, לא לשכוח לשבחו על התנהגותו "איזה יופי אתה משחק לבד בקוביות, כל הכבוד". במידה ומתחיל להתפרץ ולהכות את ראשו ברצפה, אמרי ברוגע אך בנחישות, "אני לא מרשה להכות את הראש ברצפה". כמובן שיש לדאוג שלא יגרום נזק לעצמו, את יכולה להניח תחת ראשו כרית גדולה, או להניחו על משטח רך ומרגע זה להתעלם מהתנהגותו. ניסיון לשוחח עימו בשלב זה יביא להתגברות ההתנהגות ולא להפסקתה.

כיון שבנך אינו מורגל עדיין לשחק לבדו, התחילו בהדרגה להנחות אותו לשחק לבד למשך מספר דקות (אפשר להשתמש בטיימר) כשאת קרובה והוא יכול לראותך. שבחי כל הצלחה ולאט לאט הגדילי את זמן המשחק ואת המרחק ממנו עד שיוכל לשחק גם כשאת לא בטווח ראייתו.

להלן טור של פרופ' רולידר עם חלק בנושא לימוד העסקה עצמית : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3955060,00.html

בהצלחה,
אפרת ליכטמן
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

הכנתי טבלה בבית שכוללת התנהגות בבית שבתוכה יש סעיף של התנהגות בבית הספר (לפי טבלה ששייכת רק לבית הספר) - 
אם הילד אינו מתנהג כמו שהוא מתבקש - איך עלי להתנהג ומה עלי לעשות במקרה זה?

איריס שלום,

בניית טבלת התנהגות הינה תהליך מורכב אשר דורש התאמה אישית לכל ילד על פי צרכיו ויכולתיו. יש להתאים את הדרישות על פי יכולותיו של הילד וההתנהגויות אותן את מעוניינת להגביר או להפחית. יש לקבוע מה יהיה הדבר אליו הילד צובר "נקודות" או "חתימות" (אובייקט או פעילות מועדפת) וכמה עליו הילד לצבור בכדי לקבלו. אין זה תהליך פשוט ליצור טבלת התנהגות נכונה ומדויקת על מנת להוביל לשינוי בהתנהגות לכן, רצוי להיוועץ עם איש מקצוע. 

למרות זאת אנסה לתת לך הנחיות כלליות כיצד יש לנהוג כאשר בנך אינו מתנהג כראוי:

חשוב להגדיר באופן ברור אילו התנהגויות מקובלות ואלו לא יתקבלו (אלימות, סירוב וכדומה). 

חשוב להבהיר כמה נקודות עליו לצבור בכדי להמיר במתנה או הפתעה . כמו כן, קיימת חשיבות יתרה להבהיר מה תהיה התוצאה בעקבות התנהגות לא נאותה. ישנן מספר אפשרויות תגובה הורית להתנהגות שאינה הולמת:

1. איבוד נקודות המצטברות להפתעה- חשוב התנהגות שתמיד יישארו נקודות (או חתימות) ולעולם לא תורידו את כולן.

2. איבוד פריבילגיות באותו אחר הצהריים: טלוויזיה, מחשב, ביקור אצל חברים, חוגים וכדומה.

3. שילוב של השניים- ייתכן ועבור התנהגויות בשכיחות ועוצמות גבוהות יש צורך בתגובה חריפה אשר כוללת את שתי התוצאות. 

כאמור, יש צורך במידע מעמיק ומדויק יותר בכדי להגיב באופן התואם את תהליך הלמידה של בנך ולהוביל לשינוי משמעותי בהתנהגותו. 

בדרך כלל יישום של טבלת התנהגות דורש הדרכה וליווי של איש מקצוע. יש צורך ביישום מדויק ועקבי וקיימות נקודות רבות לאורכו אשר חשוב לדעת להגיב בצורה נכונה כדי שטבלת ההתנהגות תהיה יעילה. ייתכן שבעקבות תגובותיך להתנהגויות לא ראויות, בנך יכעס והתנהגותו תחריף לכן ישנה חשיבות גבוהה להתכונן למצבים אלו. 

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.


בהצלחה!
דנה כהן ליסמן
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.*

תגיות

נעה שלום,
תודה רבה על תשובתך, פתרת לי דילמה קשה מאוד. אך יש לי שאלה נוספת והיא: בסיטואציות אשר קורות בבית אני אכן יכולה להגיב כפי שהצעת. אבל למשל הבוקר כשהיינו בדרכנו לגן לפני שנכנס למכונית אמר לי "מגעילה", בתזמון כזה, 5 דקות לפני שהוא אמור להיכנס לגן (תוך כדי הלחץ של הבוקר, כשאני ממהרת לעבודה וכשהקטנה גם על הידיים) הרי אין טלויזיה, מחשב, או משחק אהוב שאפשר לקחת ממנו. איך אפשר להגיב ? ברגעים כאלו באילו אמצעים עליי לנקוט ? 

שוב תודה,
עדי

עדי יקרה,

אני שמחה שתשובתי הראשונה סייעה ובהמשך לשאלתך:

מובן לחלוטין שישנו קושי ליישם את ההמלצה למנוע ממנו גישה לפעילות מועדפת כפי שהמלצתי בתשובתי המקורית, כאשר את וילדך מחוץ לבית ובלחץ של זמן. בסיטואציה כזו, פני אל ילדך, הקפידי להיות קרובה אליו וכן שכל תשומת ליבו נתונה אליך ואמרי לו שאינך מקבלת התנהגות זו! היי ברורה ורגועה והבהירי לו שלא תקבלי התבטאות מסוג זה.

המלצה נוספת היא לתרגל התנהגות נאותה והתבטאות מכבדת בעת יציאה מהבית. תרגול התנהגות זה נעשה בעת יציאות יזומות מהבית, כך שאלמנט הזמן והלחץ אינו מפריע להגיב באופן ברור ונחוש על התבטאויות לא נאותות. הקפידי ליזום יציאות מהבית בזמנים בהם אינך ממהרת ובמידה ובנך מקלל אמרי לו שהתנהגות זו אינה מקובלת וחזרו מייד הביתה. עם חזרתכם מנעי ממנו גישה לפעילות מועדפת למשך 10 דקות, כפי שהמלצתי בתשובתי הראשונה. 
תרגול תדיר של יציאה יזומה מהבית, בו תוכלי להגיב באופן מייד על התבטאות לא נאותה יבהיר לבנך כי גם מחוץ לבית התנהגות זו אינה מקובלת ואינה משתלמת.

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!

נעה פלד
MA- ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום,
בני כמעט בן 5, לאחרונה מקלל אותי ואת בעלי ללא הרף קללות כגון: מטומטם/ת, מגעיל/ה, טמבל/ית ולצערי גם בן-זונה ובן-זונאית (ככה הוא מבטא) הקללות אינן מהבית כיוון שאנו לא מקללים ובטח שלא קללות כנ"ל, לדעתי מהגן. אני לא יודעת כיצד להתמודד עם התופעה. האם עליי להתעלם או להסביר לו שזה לא יפה וכו' או אולי להעניש ?
עזרו לי בבקשה ...

עדי יקרה,

מפנייתך עולה התמודדות לא פשוטה עם התבטאויות לא נאותות של בנך. התבטאויות אלו אמנם לא נלמדו בבית, אך חשוב לא להתעלם מהן אלא להגיב באופן ברור ועקבי כדי שלא ייקרו שוב.

ראשית, המלצתי היא שבכל יום עם חזרתו של בנך מהגן, שבי איתו לשיחה בת מספר דקות בשיחה זו שוחחו על היום שחלף, תכננו את אחר הצהריים הצפוי והגדירי לו ציפיות, לדוגמא: "היום בערב נלך יחד למסעדה, אני מצפה ממך לאכול בנימוס ולדבר אלי ואל אבא בכבוד. אני לא אקבל דיבור לא מכבד וקללות". במידה ואת רוצה להסביר לילדך את הראציונל לכך שאסור לקלל, זוהי העת המתאימה לכך. 

זכרי לחזק ולשבח את בנך בכל עת שמדבר בכבוד ובנימוס אליכם ולאנשים אחרים, אך הקפידי להגיב באופן אסרטיבי וברור במידה ומקלל. ברגע שמקלל, התקרבי אליו, וודאי שכל תשומת ליבו מכוונת אליך (במידה וצופה בטלויזיה או משחק במחשב ניתן לכבות אותם) ואמרי לו שהתנהגות זו אינה מקובלת עליך. לאחר אמירה זו מנעי מבנך גישה לכל פעילות אהובה למשך עשר דקות. פרק זמן קצר אך ברור זה, יבטיח שזהו עונש שבנך לא יירצה לחוות שוב ואת תוכלי לעמוד ביישום שלו באופן עקבי ולאורך זמן. בעת הזו לא מומלץ לדבר עם בנך על הרציונאל לכך שאסור לקלל, או לתת הסברים נוספים. נהפוך הוא- תגובה החלטית, קצרה ונחושה אשר תיאמר בטון רגוע ובטוח תעשה את העבודה.

חשוב שתזכרי שככל הנראה בנך יודע כיצד מצופה ממנו להתבטא, אני סמוכה ובטוחה שבמידה ותשבי איתו לשיחה שקטה ותשאלי אותו מהן התבטאויות נאותות ומהן התבטאויות שאינן נאותות הוא ידע לענות על כך ולכן בעת התרחשות התנהגויות אלו, אין צורך להסביר אלא להגיב באופן נחוש וברור.

עדי- שילוב של הגדרת ציפיות ברורה, יחד עם חיזוק, שבח ופרגון על התנהגות נאותה ותגובה ברורה ועקבית בעת התבטאויות לא נאותות מהווה את המפתח לשינוי אותו אתם רוצים לראות.

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!

נעה פלד
MA- ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום לכם,
בני בן ב11, הבכור בין שלושה, נוהג להתלונן ולבוא בטענות, על דברים פעוטים שלא הסתדרו או לא מתנהלים כמו שהוא רוצה.דוגמה קטנה--בבוקר נשארה לו חולצת בית ספר בצבע מסויים, שאותה לובשים כשיש ספורט, אבל ניתן ללבוש גם בכל יום אחר. האחרות-בכביסה הוא התחיל להתלונן, והמשיך בטענות של אתם תמיד קונים רק מה שלא צריך, אתם לא קונים מה שאני צריך, אתם קמצנים, אתם לא מקשיבים, וכך הלאה והלאה. 
זה תמיד מפתיע אותי מחדש, כי בהתנהגות הכללית שלו אפשר להגדיר אותו במילים כמו שקט, מקשיב, ממושמע (יחסית...). וחכם, ואני לא מבינה איך הוא עצמו לא קולט שהטענות שלו מוגזמות לגמרי.
אני מגיבה פעם אחת באופן ענייני, אבל הוא ממשיך וממשיך. אין ספק שזה מרגיז. אני משתדלת ולרוב מצליחה לא להיגרר לויכוח, שמנסיוני לא עוזר. אבל גם כשאני לא מגיבה, הוא ממשיך וממשיך עם טענות ומענות שמתגברות..
מה עושים?
המון תודה.

רינת יקרה, 

מפנייתך עולה שבנך הוא ילד נעים ומחונך, אך עם זאת, נראה שהוא מרבה להתלונן . 

תלונה היא למעשה דרכו של ילדך להעביר לכם מסר של חוסר שביעות רצון ולגרום לכם לשנות את המצב הקיים ממנו הוא אינו שבע רצון. כדי להפחית התנהגות זו, ראשית אני ממליצה לאתר את המצבים בהם הסבירות שיתלונן גבוהה. לפני מצבים אלו, אשר מכונים בשפה המקצועית "מצבים מאתגרים" כדאי לערוך שיחה קצרה בה תכיני אותו לעתיד להתרחש, לדוגמא: אם בעת סיבוב בקניון מתלונן על כך שאינך קונה לו מתנות, בטרם היציאה לקניון אמרי לו: "היום אחה"צ נצא יחד לקניון, אני אוכל לקנות לך משחק אחד ומצפה ממך להתנהג בצניעות ולשמוח במשחק החדש. לא אקבל תלונות מכל סוג שהוא בעניין הקניות".

במידה ולמרות שיחה זו ילדך מתלונן, המלצתי היא להתעלם מכך לחלוטין, במידה ואל התלונות נלוות התנהגויות לא נאותות שמאופיינות באלימות מילולית ופיזית או בסירוב יש להגיב באופן ברור ונחוש ולומר לו כי התנהגות זו אינה מקובלת.באם התלונות ממשיכות יש להתעלם מהן, למרות הקושי. 

במקביל,במידה ובנך מפגין איפוק, ועל אף המצב המאתגר אינו מתלונן- חזקי אותו, פרגני לו ושבחי אותו. 

בכל אופן, אל תשני את המצב עליו מתלונן הילד כתוצאה מתלונותיו. גם אם לוקח זמן ונדרשות תלונות רבות עד שאת מתרצה לשנות את המצב, ילדך חווה זאת כקשר ישיר בין התלונה לשינוי המצב שלא נעם לו, מה שיוביל להמשך תלונות בעתיד. חשוב מאוד שילדך ילמד שתלונות וטרוניות אינן מביאות לשינוי בסביבה.

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!

נעה פלד
MA- ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום - אני בר ואני רוצה להציג לכם מקרה קצת הפוך. יש לי אח בבית, בן 7, שעושה להורים שלי את המוות. הוא צועק כל הזמן, לא מכבד את ההורים(אמר לאמא שלי לסתום את הפה, לאבא אמר שהוא זבל) אין יום בלי בכי ובלי וויכוחים, השיעורים איתו גיהנום, הוא מציקן ברמות - אתם יודעים, עסקת החבילה.

ההורים שלי נוקטים בשיטה די פרמיטיבית וחסרת כל מחשבה, וכמובן, נקודת מבט סובייקטיבית(הילד אף פעם לא מתנהג רע כי הוא כזה, אלא בגלל שהוא עייף... שטיות). 
נגיד שהוא צועק, אז אבא אומר לו לסתום, או אמא אומרת לו להיות בשקט, ו"למה אתה חייב להתנהג ככה? בארבע מחר אתה לא יוצא!"
הרבה פעמים הם לא אומרים לו למה ההתנהגות שלו לא מקובלת עליהם, למשל הוא בוכה הרבה, ובמקום להגיד לו שזה מפריע, ושהוא לא היה רוצה שיבכו לידו, ישר או מתלוננים על המצב הקיים, או מציבים עונש שלרוב הם לא עומדים בו. אמא שלי מעדיפה לראות את המצב בצורה יותר טובה - אחי יכול להתנהג בצורה איומה במשך שבוע, אבל אם ביום שבת הוא מתנהג נורמלי, אז היא סולחת לו וחושבת שכאן מתחילה מגמה חדשה. הם קונים לו ממתקים, מכוניות שלט כמעט כל שבועיים, ובפעמים שכן אמא שלי משאירה אותו בבית כעונש, אז חברים שלו באים אליו ומשחקים איתו בחצר. אני שואל אותה למה, והיא מגיבה"עד כמה אתה רוצה שאעניש אותו?"
זה כאילו לשים גנב בכלא ולהגיש לו אנטריקוט כל ערב.

אמא גם תמיד מציבה עונשים והבטחות שהיא לא עומדת בהם
"לא! רק שני קוביות שוקולד"
"אבל אמא!"
"טוב, רק שלוש, אבל זהו!"
הרבה ביטולים של עונשים. אני אומר להם שזה מבטל להם את הסמכות ההורית וגורם לילד להתייחס בקלות ראש לדבריהם, אבל אתה יודע, האגו ההורי הפרמיטבי משתלט, וברכושניות מעצבנת הם עונים " זה הילד שלי!"

הם לפעמים מתווכחים ליד אחי על איך לחנך אותו(אל תגידי לי איך להתנהג עם הילד שלי!) בדיוק כל הדברים שאומרים בסופר נני.

אבל....

כמובן, שלמה ילד מושתן בן 17 יידע על חינוך ילדים, לא משנה אם הוא צופה כל יום בפרופסור רולידר בתוכנית הבוקר, או שהוא סתם חושב לפעמים. הייתי עוזר להם מזמן לפתור את הבעיה, פשוט האגו הענק שלהם מונע מהם להקשיב לי, והפוסט הזה מכוון בעיקר להם, ולא לי.

אעריך כל עזרה שתתקבל.

שלום לך,

ראשית ברצוני לחזקך על הבגרות והדאגה שאתה מראה בכתיבתך לגבי משפחתך, אחיך והוריך. ניכר שהדבר בא מתוך אהבה וחוסר אונים מול המצב, ללא חוצפה ועם כבוד להוריך.

ניתוח המצב שכתבת מקובל עלינו והאתגר הגדול שלפניך הינו כיצד לפנות להורים ולהציג בפניהם את הדברים. ניכר מהודעתך כי ההורים שלך הם הורים אוהבים ודואגים, שרוצים רק את הטוב לילדיהם, אך חשוב להבין כי האתגר הגדול של הורים הוא לעמוד בלחצים, והקושי להתמודד בהצלחה עם אתגר זה הינו גדול. 

ייתכן וכדאי לקחת את ההודעה שכתבת כאן, לשנות במקצת את הניסוחים ולבקש לשבת עם ההורים לשיחה רגועה ולהראות להם אותו, ולהמליץ להם להתחיל לחשוב בכיוון זה, תוך הבהרה כי מדובר על הצעה וכי אתה מכבד אותם ואת החלטתם.

עם כל זאת, יש לזכור כי הם הורייך וגדל להם נער לתפארת, עם ראיה ברורה של המציאות, תפיסה חינוכית ברורה, עם תובנות בוגרות וכבוד להוריו, והרבה אהבה ודאגה לאחיו הצעיר.

בהצלחה!

רותי וייס פרידמן, BCaBA
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

אשמח לקבל רעיונות להכנת טבלה שתמולא בבית על התנהגות בבית ובבית הספר

איריס שלום,

בניית טבלת התנהגות הינה מורכבת ודורשת התאמה אישית לצרכי הילד וליכולותיו. יש להתאים את מספר הדרישות שאנו מעמידים, את מספר הנקודות שיוכל הילד לצבור בכל יום ואת הערך של כל נקודה. כמו כן, חשוב לזכור כי טבלת ההתנהגות הינה כלי בלבד ובצורה הדרגתית נרצה להפסיק את השימוש בו תוך שימור ההתנהגות הנאותה במקביל. לבניית טבלת התנהגות נכונה ויעילה, מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע.

מספר דגשים לגבי טבלת התנהגות:

-לטבלה שתי מטרות עיקריות. תחילה, היא מאפשרת לילד לדעת מה מצופה ממנו לעשות, מהם ההתנהגויות אותן עליו לבצע, ומאילו התנהגויות כדאי לו להימנע. כמו כן, טבלת ההתנהגות מסייעת ביצירת מוטיבציה להתנהגות נאותה. הילד רוצה להרוויח את הנקודות הטובות ועל כן ישאף להתאמץ ולעמוד בכללי ההתנהגות.

-הטבלה צריכה להכיל התנהגויות נאותות אותן הילד מפגין כבר היום (כך, אם הילד הולך לישון ללא כל קושי, נכניס התנהגות זו לטבלה), לצד התנהגויות רצויות חדשות. 

-יש להחליט על הדרך בה יסומנו התנהגויות נאותות. ניתן לחתום, להדביק מדבקה, או כל סימון אחר.

-במקביל לאפשרות לצבור נקודות טובות, יש לקחת בחשבון מצבים של התנהגות לא נאותה בעקבותיה נמחקות נקודות, או נלקחת האפשרות להמשיך לצבור נקודות לפרק זמן מסויים. גם כאן, חשוב לקבל יעוץ של בעל מקצוע שכן יש להימנע ממצב בו הילד מפסיד יותר מאשר מרוויח.

-את טבלת ההתנהגות יש לשים במקום בולט. מקום הזמין לעיניי הילד.

-לפני שאת מתחילה עם הטבלה, חשוב לשבת עם בנך, לעבור עימו על ההתנהגויות הנדרשות ממנו ולוודא כי הן ברורות לו.

-אנו ממליצים לקיים שיחה בסוף היום, של אחד ההורים עם הילד, במהלכה תעברו על הטבלה היומית, תשבחו על התנהגות נאותה ותגדירו ציפיות ליום המחר.

-חשוב מאוד, לשבח בכל הזדמנות על התנהגות נאותה ולא להסתפק בחתימה או במדבקה.

לגבי בית הספר:

מאחר והתנהלות בנך בבית הספר הינה מול המורים, ההמלצה היא שטבלת ההתנהגות הנוגעת לבית הספר תנוהל מולם. כלומר, הצוות החינוכי שותף להליך החינוכי ולציפייה, והוא אמון על סימון הטבלה בבית הספר. תגובה על התנהגות נאותה או לא נאותה בבית הספר, מומלץ לתת בבית. כך הילד מבין כי להתנהגותו בבית הספר, יש השפעה על ההתנהלות בית.

חשוב ליצור קשר עם בית הספר ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. לקיים פגישה בה תסכמו יחד מהן ההתנהגויות הצפויות מבנך בבית הספר ולהחליט האם מורה אחת תחתום על טבלת ההתנהגות או מספר מורות,בהתאם לשיעור.

חשוב לציין שוב, כי בדרך כלל יישום של טבלת התנהגות דורש הדרכה וליווי של איש מקצוע. ישנן נקודות רבות לאורך היישום שחשוב לדעת להגיב בצורה נכונה כדי שטבלת ההתנהגות תהיה יעילה. לדוגמא, מה לעשות כאשר בעקבות אי קבלה הילד מתרגז וכמו שציינתי קודם איך בהדרגה מפסיקים את השימוש בטבלה.

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון
054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.


בהצלחה!
ענת גולן
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.

תגיות

היי , אני אם לשני ילדים בן .3.5 ובת 6 שעלתה השנה לכיתה א , ביתי נוהגת לא להקשיב כאשר אנו מדברים איתה או שואלים אותה, יתכן וזו בעיית קשב וריכוז או משהו מרדני ? בנוסף היא כל הזמן מבקשת ממני לחזור מוקדם מהעבודה בכדי שאחכה לה מבית הספר והיא לא תצטרך ללכת לשמרטפית , היא ילדה מאוד בוגרת וחכמה אבל מרבה לבכות כשמים לה גבולות , למשל ישבנו היה ערב נעים שוחחנו התחבקנו ליופים שיחןת על היום , כאשר הגיעה השעה לישון היא התחילה לבכות ורצתה לבוא למיטה שלי , לא הסכמתי לאחר מכן להדליק מזגן הסברתי שכבר חם טכ לפתוח חלון והכל בבכיינות עד שהחזקתי אותה והעליתי אותה למיטה בכעס והיא המשיכה לבכות , הסברתי לה על ההתנהגות אך זה לא עוזר . בן הזוג שלי מנסה להתנהג כמוה לא לענות לה לא להתייחס להתעלם בגלל שהיא מתעלצת ומתבכיינת .. אני חסרת אונים ..מה עושים?

ליהי יקרה,

הקושי שאת מציגה הוא נפוץ ועולה רבות ע"י הורים. הילדים הרי יודעים בדיוק כיצד "ללחוץ" על הנקודות הרגישות ביותר שגורמות לנו בסופו של דבר לעשות את מבוקשם, אבל זה לא חייב להיות כך.

ישנם מספר דברים שבעלך ואת תוכלו לעשות תוך שיתוף פעולה על מנת להתמודד בצורה נכונה עם מה שאת מגדירה כמרדנות וההתבכיינות של בתך:

• בראש ובראשונה יש להגדיר לבתך סדר יום ברור לכל ימות השבוע. מאחר והיא רק בכיתה א' ניתן לשים תמונה שתייצג את כל אחת מהפעילויות. יש להקצות זמן ברור למשחק עצמאי אך גם לזמן משותף איתך ו/או עם בעלך ללא נוכחות אחיה.

• יש לשוחח עם ביתך ולהגדיר באופן ברור מה ההתנהגות המצופה ממנה, ולוודא את ההבנה שלה ע"י כך שהיא תחזור על הדברים במילים שלה.

• יש להקפיד לשבח ולפרגן לה בכל פעם שהיא מתנהגת בהתאם לציפיות ולהתעלם מהתנהגויות כגון התבכיינות או ניסיון למו"מ אשר באים מיד לאחר דרישה שלכם לביצוע הוראה כלשהי (ללכת לישון, לסגור טלויזיה, ללכת למקלחת וכדומה).

• כאשר אתם מבקשים ממנה דבר מה הקפידו להתקרב, ליצור איתה קשר עין ולומר דברים בצורה חד משמעית, ברורה ושקטה .

• במידה והיא מתעלמת מבקשתך או מסרבת, יש לומר לה שנית בקול ברור "סליחה, אני ביקשתי..." בלי להתרגז ותוך שמירה על טון רגוע אך אסרטיבי.

• אם היא ממשיכה באותו קו ניתן לסייע לה פיזית לבצע את בקשתכם, ובכל אותו זמן להתעלם מבכי, וצעקות. כמובן שבמקרה שאתם נאלצים לבקש פעם שניה ולסייע, חשוב שהיא לא תקבל את אותה פעילות מועדפת שהיא רצתה מלכתחילה. 

עקביות ודיוק בביצוע הנאמר לעיל יסייעו לכם להעניק לבתכם כלים מעשיים לבטא את רצונותיה בדרכים נאותות במקום באמצעות בכי.

בהצלחה!

דנה בלוך 
מנחה במרכז רולידר.

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

בני בן 8 אובחן בקשב וריכוז מטופל שבועיים בריטלין LA
חל שיפור ניכר בלימודים אך בהתנהגות בבית המצב לפעמים מחמיר יש רגעים שהוא נחמד כלפי אחיו אבל רוב הזמן במיוחד כלפי אחותו בת 7 הוא אלים ולא נעים לאחרונה הוא מתחצף ולא מקשיב בכלל היתה לו התפרצות שבה הוא קלל צרח בכה שבר את העפרון מה עלינו לעשות בכדי לעזור לו

מירב יקרה, 

מדבריך עולה כי בתקופה האחרונה מפגין בנך קשיי התנהגות בבית, הוא לעתים אלים, מתחצף, מקלל וצורח. עוד את מספרת כי החל ליטול ריטלין ובבי"ס התנהגותו השתפרה.

בטרם אשיב לשאלתך על התנהגותו של בנך בבית, אציין כי התערבות תרופתית היא חשובה במידת הצורך, אך אין בכוחה בלבד ללמד את הילד מיומנויות איפוק והבלגה. בכדי שילמד מיומנויות אלו חשוב לשלבה בהתערבות חינוכית, כפי שכותב פרופ' רולידר בטור המצורף: 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3597987,00.html 

וכעת לשאלתך בעניין ההתנהגות בבית:

ראשית, זה נפלא שההתנהגות בבי"ס השתפרה, הדבר מעיד על יכולתו של בנך לנהוג כראוי באיפוק והבלגה. שבחי אותו על כך, פרגני לו והראי לו כמה את גאה בהתנהגותו הנאותה. במקביל, עם הגעתו מבית הספר שבי איתו לשיחה קצרה בת מספר דקות: שוחחו על היום שחלף, תכננו את הערב והזכירו לו כיצד מצופה ממנו להתנהג. שבחו ועודדו כל התנהגות נאותה, דיבור סבלני, משחק, אינטראקציה חיובית עם אחותו או אתכם ועוד.בכל עת שמפגין אלימות או התנהגות לא נאותה אחרת, הגיבו באסרטיביות ואמרו לו שהתנהגות מסוג זה אינם מקובלים בביתכם! אין צורך לצעוק עליו אלא לדבר בקול רגוע, החלטי ונחוש. לאחר התנהגויות מסוג זה מנעו ממנו גישה לפעילויות האהובות עליו למשך עשר דקות והוא ילמד שהתנהגות זו לא "שווה" לו.

התנהגותו הראויה של בנך בבית הספר צריכה להזכיר לך כי בידייך הדבר, שילוב של הגדרת ציפיות ברורה, שבח ופרגון בעת שמתנהג כראוי ותגובה ברורה ונחושה כאשר התנהגותו אינה מקובלת יניב את השינוי המצופה בהתנהגות.

בהצלחה!

נעה פלד
MA- ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

הי לכולכם
לפני כארבעה חודשים עברנו לארה"ב מטעם העבודה של בעלי. 
מאז, ילדנו בן השנתיים שהיה מקסים ומאוד מנומס הפך ליהות ילד מאוד אגרסיבי, דעתן ועכשן בצורה כזו שבגן הגננת אומרת לנו שהילדים בני הארבע מפחדים ממנו וקוראים לו בריון....
הוא לא מוכן ללכת לישון כמו שצריך בלילה ונרדם לפעמים רק אחרי שעה של בכי , צרחות וירידות מהמיטה ומתעורר בלילה בבכי ורוצה שנשב לידו עד שירדם או לבוא למיטה שלנו.
אנו מבינים שכנראה גם גיל שנתיים כאן תופס משקל לא קטן אך לא רוצים שיגדל ליהות "פרא אדם". אין לנו כאן הורים שיכולים ליעץ לזהו ילדנו הראשון כך שגם נסיון אין לנו.
אני אשמח לקבל עצות איך לעזור לו להפוך את המעבר לקל יותר ואיך לגדל אותו ליהות ילד רגוע ובריא .
תודה מראש

אהלן מלי,

ללא ספק, מעבר למדינה אחרת בו אתם ההורים, נאלצים להתמודד ללא כל סיוע מהמשפחה המורחבת, הוא אינו מצב פשוט בהן משפחות רבות אשר בוחרות לבצע מהלך זה, נאלצות להתמודד.

הבשורות הטובות הן, שהתנהגות בכל העולם נראית אותו דבר...

גיל שנתיים, בוודאי הספקת לשמוע, נקרא בארצות הברית "terrible two" (גיל שנתיים הנורא), למעשה ההתייחסות המקצועית לגיל זה הוא שהפעוט מבחין בכל תגובה שניתנת לו והוא לומד להפעיל מניפולציות שונות בכדי לראות את מגוון התגובות שמקבל (בדיקת גבולות).

לכן התנהגויות של התפרצויות זעם והתנהגויות אחרות בלתי נאותות, מתחילות להראות ניצנים סביב גיל זה בעוצמות גבוהות ומגוונות.

על מנת שבנך יגדל להיות ילד רגוע ובריא כפי שאת היית רוצה לראותו, עליך להיות עקבית במסר אותו את רוצה שיקבל. 

אני ממליצה שתשבי עם בן זוגך ותחליטו יחד על ההתנהגויות אותן אתם לא מוכנים לקבל וכיצד תגיבו על אלה כאשר יתרחשו. זכרו תמיד לשבחו ולעודדו כאשר מתנהג יפה. 

כאשר הגננת אומרת לכם שהוא מתנהג כמו בריון בקשו דוגמאות (מה הוא עשה? מה הוא אמר?) ובדקו עמה כיצד הם מתמודדים עם התנהגויות אלו בגן?
זכרו, כי חזית אחידה, שמירה על קור רוח ועקביות היוצרים קרקע בטוחה להתנהלות נכונה, הם התגובה הטובה ביותר לו זקוק בנך על מנת להרגיש בטוח בסביבתו החדשה.

אני מצרפת קישורים לטור שכתב פרופ' רולידר על הגיל הצעיר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3955060,00.html

בהצלחה,

מרב טסלר ביבס
מנתחת התנהגות מוסמכת BCaBA
מנחה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום רב
לבני בן החמש יש ממש אבססיה למתנות. כל הזמן מבקש שיקנו לו דברים ולא מרפה כשהוא מקבל את התשובה לא. אינני נכנעת לו , אבל מדי פעם הוא כן מקבל מתנות. איך אפשר להתמודד עם "מתקפות" שלו שיכולות להימשך שעות ארוכות?

ורד שלום,

האהבה למתנות היא נחלת הכלל, שלא במקרה שגור מאוד המשפט "שונא מתנות יחיה". עם זאת, המידתיות בבקשת ובקבלת מתנות היא חשובה ומשמעותית בחינוך לצניעות ולהסתפקות במועט.

מתיאורך עולה כי בנך מבקש מתנות רבות ואינו מוכן לקבל תשובה שלילית כמענה לבקשות אלו, דבר אשר מותיר אותך להתמודד עם "מתקפות" אשר עשויות להיארך שעות ארוכות. 

כדי לחנך את בנך למידתיות בסוגיית המתנות חשוב להחליט מהי כמות המתנות אותה מוכנים לתת לו. החלטה גורפת של כל המבוגרים המשמעותיים לילד היא הבסיס איתו כדאי שתתחילו שכן הילד צריך לקבל מסרים אחידים מכולם בעניין זה. לפני כל יציאה לקניון / לרחוב וכיוב' ולאחר שהחלטתם מהי כמות המתנות אותה אתם מוכנים לתת, שבי עם בנך לשיחה קצרה. בשיחה, שאורכה לא עולה על מספר דקות, ספרי לילד לאן אתם הולכים והגדירי לו מראש אם יקבל מתנה או לא. אמרי לו שאת יודעת שהוא אוהב מתנות, אך בטוחה ביכולתו להתאפק ומצפה ממנו להתנהג באופן נאות גם בזמן הטיול. עם יציאתכם, בכל עת שבנך מציג התנהגות ראויה של איפוק- חזקי ושבחי אותו! פרגני לו והראי שאת מעריכה את המאמצים הגדולים שעושה. עם זאת, אם מתעקש על קבלת מתנה התעלמי מבקשות אלו, אך במידה ולבקשה נלווית התנהגות לא נאותה של סרבנות, אלימות או חוצפה הפסיקי את הבילוי המשותף והחזירי אותו הביתה (חשוב לזכור כי במצב משברי זה לא נכון יהיה לתת מתנות כלל).

בקשות אלו העולות בציבור עשויות לגרום לך לחוש חוסר נעימות ולעתים אף לגרור מבטי תמיהה מן העוברים ושבים (לכל הפחות), חשוב שעל אף תחושה זו תמשיכי להיות עקבית וברורה בהתעלמותך מבקשותיו החוזרות ונשנות ובחיזוק התנהגויות איפוק של בנך. זכרי תמיד כי הקהל ממנו את חשה חוסר נעימות אינו מכיר את ילדך ואינו מחויב לחינוכו ולכן אין סיבה שישפיע על החלטותיך החינוכיות בעניינו.
מומלץ שלא תמנעי מיציאה עם בנך לקניון / רחוב וכיוב' שכן הימנעות מסיטואציות בהן עשוי לבקש מתנות לא פותרת את הבעיה אלא דוחה את ההתמודדות איתה.

במקום להימנע מיציאה משותפת מהבית, הרבי לצאת מהבית עם בנך לגיחות קצרות. בגיחות אלו תוכלו לתרגל ולחזק התנהגות איפוק ולהגיב בקטיעת הבילוי בכל עת שמפגין התנהגות לא נאותה. 

רק העקביות והנחישות שתפגיני בסיטואציות מגוונות של בקשת מתנות תלמד את בנך צניעות והסתפקות במועט מהן.

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!
נעה פלד
MA- ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר
* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

הי,יש לי ן בן 4 וחצי ובתקופה האחרונה נהיה מאוד לא ממושמע...הוא ילד טוב אבל יש לו בעיה שכשאומרים לו לא לגעת במשהו או לא לעשות משהו הוא מתעלם ודווקא עושה ההפך...כאילו שלא שומע ,אני מנסה בהתחלה לדבר בצורה יפה לבקש ממנו להפסיק והוא מתעלם ,כשאני מרימה את הקול ומענישה הוא מתחיל לדבר לא יפה ולהגיד מילים כמו את אמא רעה , אני לא מקשיב לך ,לא מעניין אותי...
אולי יש קשר לזה שלפני שנה נולד לו אח קטן ונילקח ממנו התשומת לב שהייתה שהיה יחיד בבית .?
אינני יודעת איך לדבר איתו ובאיזה צורה להתנהג כשהוא לא מקשיב ולא מתייחס אולי תוכל לייעץ לי אודה מאוד,
ליאת

ליאת שלום,

הקושי שאת מציגה הינו נפוץ והורים רבים מעלים אותו. אין ספק כי הרחבת המשפחה משפיעה על הבן שהיה עד לאחרונה בן יחיד, וקנאה הינה מובנת וברורה. עם זאת חשוב להבין כי אין בה משום "תירוץ" לקבלת התנהגויות לא נאותות שבנך מפגין. הבן צריך לקבל התייחסות להתנהגותו באופן המאפשר לו רכישת הרגלים נאותים הייסעו להתפתחותו.

ובאשר לשאלתך, ראשית אני ממליצה לך בחום מדי יום עם שובו של הבן מהגן לשבת עימו מספר דקות ולהסביר לו מה סדר היום הצפוי לו בהמשך. בהזדמנות זו יש להגדיר לו ציפיות לגבי התנהגותו ("אנחנו נלך ביחד לגן השעשועים, אני מזכירה לך שאסור..."), ולהכין אותו לקראת מצבי קושי ("אחרי שנאכל אני אצטרך להניק את... אני יודעת שזה קצת קשה לך, אני מצפה ממך..."). הגדרת ציפיות מראש והכנה לקראת מצבי קושי מסייעת לילדים להתנהג באופן נאות ומפחיתה את מצבי החיכוך.

כשאת פונה אל בנך בהוראה כלשהי הקפידי להיות קרובה אליו ולא לדבר מרחוק, להסב ראשית את תשומת ליבו, ולהגיד את הדברים בצורה ברורה, חד משמעית, שקטה ולא כשאלה. במידה והבן מתעלם מבקשתך, אנא אימרי לו שנית בקול ברור "סליחה, לא..." במידה והוא ממשיך בשלו יש לסייע לו פיזית להפסיק את הפעילות בה עוסק, להרחיק אותו מהמקום ולהושיבו על כסא. יש להגיד לו כי עליו לשבת במשך 4 דקות על הכסא ולחשוב על מעשיו, כאשר ברבע הדקה האחרונה עליו לשבת רגוע וללא התנגדות. התנגדות תגרור הארכת הישיבה למשך רבע דקה נוספת. במהלך הישיבה אין לשוחח עימו, אין להעניק הסברים ואין להתנצל. בתום הישיבה אין לאפשר לו לחזור למשחק, לצפיה בטלויזיה או כל פעילות החביבה עליו למשך חצי שעה. הכוונה היא להעביר לבן מסר שבעקבות ביצוע דבר מה אסור ישנה תגובה ברורה ובלתי נעימה עבורו, על מנת שימנע מביצועו בעתיד. הבנה קוגניטיבית בלבד של הדברים איננה יעילה במקרים אלו, ועל אף כי אני מניחה שהבן יודע שהדבר אסור, נסיונו לימד אותו כי ביצוע על אף האיסור אינו גורר חוסר נעימות מבחינתו, ואף מוביל לקבלת תשומת לב. 

מאמירות כגון "את אמא רעה" יש להתעלם לחלוטין, ולא להעניק כל תשומת לב בעקבותיהן. תשומת לב בעקבות אמירות מסוג זה עלולה להגביר את שכיחותן. אמירות אלו הינן בגדר "רעש" שהתעלמות מהן צפויה להפחיתן.

במקביל לכל זאת חשוב מאד לשבח ולחזק את הבן על כל שיתוף פעולה והתנהגות נאותה שמפגין. אל לנו לשכוח אותו כשהוא בסדר, ויש להעניק לו את מירב תשומת הלב במצבים בהם משחק בשקט, מבצע את הנדרש ממנו ומשתף פעולה עם בקשת מבוגר.


במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!
יעל שורצמן-בן אדרת
מנחה בכירה במרכז רולידר.

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

שלום רב, ביתי בת 6.9 שנים נכנסה לא מכבר לכיתה א'. מתגלים אצלה קשיים המאופיינים באלימות כלפי ילדים אחרים , התנהגות חוצפנית כלפי המורים ואי קבלת סמכותם. גם בבית ,היא בוכה יותר, עצבנית ומתווכחת ללא הפסק על כל דבר. עלי לציין שביתי לא נקטה עד כה באלימות והיא אינה אלימה . על ההתנהגות האלימה הזו שוחחנו אית באופן תקיף וברור שזו לא אופציה ויחד עם המורה הצגנו בפניה אפשרויות נוספות לפתור בעיות . אך המקרים חוזרים. אני מבינה שיש לה קושי , ואני מנסה לחזק אותה במקומות בהם היא מצליחה ועל כל התנהגות טובה, אבל כאשר היא מסיימת עוד יום לימודים עם הערה נוספת מהמורה וזאת לאחר הסברים ברורים וחד משמעיים איך כן צריך להתנהג ואיך אסור להתנהג , עונשים (אין טלויזיה , ביטול מפגש עם חברים ) גם לא עוזרים. אני אובדת עצות . אודה לעזרתכם.

שלום איריס, 

מעבר לכיתה א' הינו שינוי משמעותי מאוד בחיי הילד ולא פעם מלווה בקשיי הסתגלות. למרות זאת, אין בכך הצדקה להתנהגויות כגון אלימות, חוצפה, ווכחנות וכדומה. חשוב לבדוק עם מחנכת הכיתה באילו מצבים מופיעות התנהגויות אלו על מנת לדייק באיתור הקושי ולתת את המענה הנכון להתמודדות עימן.
להלן מספר המלצות כלליות שיוכלו לסייע לכם בהתמודדות עם התנהגויותיה:
תרגול סימולציות- לאחר איתור המצבים בהם התנהגויות אלו מופיעות תוכלי לתרגל עם ביתך בבית, אחר הצהריים, משחק תפקידים בו תלמדי אותה התנהגויות חלופיות נאותות להתנהגויות שהיא מציגה כיום כשמתעורר קושי כלשהו. 

הגדרת ציפיות- בכל בוקר, לפני יציאת בתך לבית הספר שוחחי עימה על ההתנהגויות המצופות ממנה במהלך היום והזכירי את ההתנהגויות החלופיות שתרגלתן ערב קודם. 

טבלת מעקב- תוכלי להכין יחד עם ביתך טבלת מעקב שבועית אחר התנהגויותיה בבית הספר ובבית. בסוף כל יום סכמו את התנהגויותיה ואם הצליחה להתאפק ולא להפגין התנהגויות בעייתיות- סמני לה בטבלה סימון חיובי (וי, סמיילי, דמות אהובה עליה וכו'). לאחר מספר ימים רצופים (שיוגדר לה מראש) ללא התנהגויות לא נאותות, תוכל לבחור מתנה כלשהי בה היא חפצה. בכדי שטבלה זאת תהיה בעלת ערך ותדרבן אותה להתאמץ- הכרחי שלא תהיה לביתך דרך אחרת להשיג את המתנות בהן היא מעוניינת. בהדרגה הגדילי את מספר הימים בין מתנה למתנה. 

ביום בו תתנהג באופן לא נאות לא תוכל לעסוק בכל הפעילויות המהנות הזמינות לה ביומיום (חברים, טלוויזיה, מחשב וכו'), זאת עד ליום המחרת, יום חדש בו תוכל לשוב וליהנות מכל הפריווילגיות, בתנאי כמובן שתנהג בהתאם למצופה. 
יישום עקבי הן בבית והן בבית הספר חשובים ביותר על מנת להעביר לילדתך מסר ברור לגבי ההתנהגויות המקובלות ואלו שאינן מקובלות ובכדי להשיג תוצאות משמעותיות בשינוי התנהגותה.

בהצלחה!
דיקלה נחמני
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.*

תגיות

שלום, אני אמא לידלה בת 4.5, שעושה לנו "טרור" בזמן האחרון, היא ילדה לרוב עם התנהגות טובה, פה ושם יש התקפי זעם שאנחנו מתמודדים איתם בהצלחה אפשר לומר, אך בחודשים האחרונים, היא מתעוררת בלילה ובוכה, בוכה כי היא צמאה, בוכה כי יש לה פיפי(בעבר היתה קמה והולכת לבד לשירותים, וליד מיטתה יש כוס מים ואאם היא צמאה היתה קמה לשתות והיתה חוזרת לישון), בוכה כי מפחדת ממשהו או מחלומות. היא עלתה לגן עיריה מגן פרטי השנה ולא עלו עימה חברים מהגן הקודם, ובגלל החגים היא טרם הספיקה להתאקלם. היא ישנה עם אחיה בן השנתיים באותו חדר ולעיתים מהבבכי היא מעירה אותו. היא לעיתים קרובות קמה ממיטתה מגיעה לחדרנו ואומרת לנו ב 3 לפנות בקר שנגמרה לה השינה (היא לא ישנה צהריים), או שממציאה שכואב לה הגרון (ממציאה כי בבקר למחרת אין לה כלום והיא לא מפתחת מחלה או משהו). אפילו הבקרים הפכו להיות סיוט היא עושה סיפור מלהתלבש, להסתרק וצחצח שיניים. פה עוזרת האמירה "את תלכי עם פיג'מה לגן וריח רע מהפה. אבל גם זה אחרי שאני מזהירה אותה כמה פעמים. בגן הקודם, לקחתי אותה פעם אחת עם הפיג'מה והיא זוכרת את אותה פעם שהיא סירבה להתלבש והתלבשנו בגן. היא מאוד מאתגרת, משתמשת בלשון מאוד עשירה ומאוד חריפת שכל, אך אנחנו באפסית כוחות פיזית ונפשית. לא יודעים איך להעביר אליה את המסר. ניסינו טבלת מדבקות, ניסינו עונשים, ניסינו להסביר וכלום לא עוזר. מה דעתך ?

שלום לך ש',

מעבר מגן פרטי לגן עירייה, כשהילד אינו מכיר אף אחד בגן החדש יכול להיות לא פשוט, אולם אין זו סיבה להתנהגויות שמציגה ביתך, מה גם שמתיאורך עולה כי התנהגויות אלו הופיעו כבר בשנה שעברה, לפני המעבר.

התמודדות נכונה עם ההתנהגויות שילדתך מפגינה במהלך הלילה ובזמן התארגנות הבוקר תדרוש מכם ההורים מספר פעולות:

ארגון הסביבה: בהסתמך על ניסיון העבר, דאגו לארגן את הסביבה הפיזית כך שילדתכם תוכל לספק לעצמה מענה לכל צורך- כוס מים ליד המיטה, אור דולק בשירותים למקרה שתצטרך להתפנות וכדומה. 

הפתעות: רכשו מספר מתנות קטנות והסבירו לבתכם כי לאחר כל לילה בו לא תבכה ולא תעיר אתכם- היא תוכל לבחור מתנה אחת. בהדרגה תנו את המתנה לאחר 2 לילות רצופים של שינה, אח"כ לאחר 3 לילות רצופים וכך הלאה. 

הגדרת ציפיות: לפני ההליכה לישון ציינו בפני ביתכם כי בקרוב תלך לישון במיטתה וכי אתם מצפים שתישן לאורך כל הלילה במיטתה, אחלו לה לילה טוב ועזבו את החדר. במידה וילדתכם אכן תבלה את כל הלילה בחדרה ובמיטתה- שבחו אותה על כך בבוקר ואפשרו לה לבחור מתנה. במידה והיא קמה במהלך הלילה - החזירו אותה למיטתה מבלי לשוחח עימה וחיזרו לישון. בשלב זה, למרות הקושי הגדול, יהיה עליכם להתעלם מבקשותיה שכן היא יכולה למלא אותם בעצמה. גם כאשר ילדתכם תגיד כי 'נגמרה לה השינה'- יהיה עליה לשהות במיטתה, מבלי לעסוק בכל פעילות מהנה שהיא שתסיח אותה משנת הלילה (משחק במיטה או עיון בספר). 

וידוא הבנה: בקשו מילדתכם לחזור על דבריכם במילים שלה, על מנת לוודא כי הבינה את המצופה ממנה. 

ההמלצות העוסקות בשנת הלילה רלוונטיות גם להתארגנות הבוקר. בנוסף, תוכלו להכין לוח תמונות כשכל תמונה תייצג את הפעולה שעליה לעשות- להחליף בגדים, לצחצח שיניים, לאכול ארוחת בוקר וכדומה. כל פעולה תזכה אותה בחייכן וכשתצבור מספר מסוים של חייכנים- תוכל לבחור מתנה. בחירה: על מנת לעודדה לשתף פעולה, בערב תוכלו לאפשר לבתכם לבחור מבין 2-3 אפשרויות, מה תרצה ללבוש למחרת לגן. משבחרה- השאירו בגדים אלו ליד מיטתה ובבוקר- היצמדו לבחירתה מערב קודם. 

יישום עקבי ונחוש מצידכם יבהיר לילדתכם המתוקה כי אתם עומדים מאחורי הדרישות ואין בכוונתכם להתפשר על איכות שנת הלילה. זכרו כי שינה איכותית חשובה ביותר על מנת שילדתכם תוכל לתפקד היטב במהלך יום המחרת. 
כאן המקום לציין כי שימוש באיומים, הזהרות והבטחות אינו יעיל, במיוחד כשאלו נאמרים כשבעיית ההתנהגות כבר מופיעה שכן כך אתם מעניקים לילדתכם תשומת לב, מה שיכול לעודד אותה להמשיך בהתנהגותה הלא נאותה גם עתיד.

בהצלחה רבה!!

דיקלה נחמני
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.

תגיות

שלום זקוקה לעצה, יש לי ילדה בת 3.5 מאוד מתקדמת לגילה יש לה קליטה מעולה ותמיד היתה ילדה טובה, מסביבות אמצע ההריון שלי התחילה להתנהג לא יפה בבית, היא לא מקשיבה לנו כל דבר שלא מקבלת בשניה שמבקשת מתחילה לילל ולילל עד שמקבלת את רצונה כלפי אחיה היא נפלאה מנשקת המון קוראת לו מתוקי וחמודי אבל כלפינו היא נוראית אין לה סבלנות ובנוסף חזרה להרטיב בלילה ולא נפרדת מהמוצץ
מניחה שהכל עניין של זמן אבל איך להתנהג איתה בנתיים מצד אחד לא רוצים להתעצבן עליה כי המצב כביכול רגיש מצד שני אנחנו מגיעים למצב שבאמצע הלילה כשלא מרשים לה לראות טלויזיה מתחילה לצרוח בחדר שלה הצילו הצילו
נשמח לכל עצה, 
ליאת

ליאת שלום,

ראשית, מזל טוב!

כניסתו של אח חדש מביאה איתה שמחה גדולה למשפחה לכולה, אך גם טומנת בחובה אתגרים משמעותיים בהתמודדות של כל אחד מבני הבית עם השינוי הכרוך בכך.

אתגרים אלו באים לידי ביטוי בהתנהגותה של בתך- חוסר הסבלנות כלפיכם והחזרה להרטיב ולמוצץ. היות ושתי התנהגויות אלו שונות במאפייניהן, אחלק את תשובתי לשני חלקים:

הפגנת התנהגות לא נאותה כלפיכם:
מהדברים שתיארת נראה שעוד בטרם לידת אחיה, החלה בתך להפגין התנהגות שאינה נאותה כלפיכם, התנהגות שהמשיכה לאחר הלידה ועומדת בסתירה להתנהגות נאותה אותה מפגינה כלפי אחיה הקטן. עוד עולה מדברייך כי אתם רגישים לילדתכם, מבינים את מצוקותיה ונכונים לעזור לה לעבור את תקופת ההסתגלות לשינויים במשפחה. רגישותכם ונכונותכם לעשות את המירב כדי לסייע לילדתכם הנן ראויות להערכה ואינן מובנות מאיליהן. עם זאת, הרגישות למצוקתה של ביתכם, לא תביא לבדה לשינוי בהתנהגותה. בכדי לעשות כן, חשוב מאוד שתגדירו לביתכם את אופן ההתנהגות המצופה ממנה בביתכם. בכל יום לאחר החזרה מהגן שבו איתה לשיחה בת מס' דקות, שוחחו על היום שחלף, תכננו את הערב והזכירו לה כיצד מצופה ממנה להתנהג. שבחו ועודדו כל התנהגות נאותה, דיבור סבלני, משחק, אינטראקציה חיובית עם אחיה או אתכם ועוד.

בכל עת שמפגינה חוסר סבלנות או התנהגות לא נאותה אחרת, הגיבו באסרטיביות ואמרו לה שהתנהגות ודיבור מסוג זה אינם מקובלים בביתכם! לאחר התנהגויות מסוג זה מנעו ממנה גישה לפעילויות האהובות עליה והיא תלמד שהתנהגות זו לא "שווה" לה. 

הרטבה וחזרה למוצץ:
חזרה לדפוסי התנהגות המתאימים לגיל הינקות מאפיינים ילדים רבים אשר נולד להם אח קטן, מכאן שאין סיבה לדאגה!
חזרה זו גורמת פעמים רבות לקבלת תשומת לב רבה מההורים אשר עשויה לגרום להשתרשות דפוסים אלו. המלצתי היא לא לתת להתנהגויות אלו תשומת לב רבה ובטח שלא לכעוס על בתכם בגינן. השתדלו במידת האפשר להתעלם מעניין המוצץ ונסו שלא לנהל על כך שיחות איתה.

מנסיוננו, הכנסת גבולות ברורים לבית באמצעות הגדרת ציפיות ומשובים ואי מתן תשומת לב יתרה להתנהגויות שאינן תואמות את גילה, תביא בהמשך לכך שבתכם תעזוב באופן עצמאי את דפוסי הינקות אליהם חזרה.

התקופה שלאחר הלידה, על אף השמחה וההתרגשות שיש בה, היא אינה פשוטה כלל. זכרו לתמוך זה בזו (ולהפך) ביישום ההמלצות הנ"ל משום שרק יישום משותף, עקבי ורגיש יביא לשינוי לו אתם מצפים.

במידת הצורך, נשמח לסייע באופן ממוקד יותר במסגרת המרכז, אפשר לפנות אלינו בטלפון 054-3314441 או בכפתור בקשת ייעוץ מימין.

בהצלחה!!!

נעה פלד
MA - ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

פרופסור רולידר שלום,
בני בן השנתיים התחיל לאחרונה להטיח את ראשו ברצפה בעת התקף עצבים. דבר שאגב קורה לו הרבה מאז היותו קטן. הוא מקבל התקפות עצבים מסיבות מאוד לא ברורות. נכון לימינו אנו - הענין קורה כפעם אחת ביום. זה התקף שיכול להמשך קרוב לשעה ובו הוא צווח וצורח ומתנגד שיתקרבו אליו. בפעמים האחרונות החל לסגור את דלת חדרו ולהטיח את ראשו ברצפה. היום הוא קם משנת הצהריים ישר בבכי ולא נתן שנתקרב אליו. בשלב מסויים טרק את הדלת בפנינו והתחיל להטיח את ראשו ברצפה. תוך כדי צרחות ובכי. שוב, בלי שום סיבה נראית לעין! כשנרגע מהתקף הזעם כעבור כמעט שעה ובא להרגע בין זרועותיי גיליתי שכל המצח שלו עם שטפי דם ונפוח מאוד! נחרדתי.אנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו ומוצאים את עצמנו מתוסכלים. נשמח לשמוע את עצתך...וכמה שיותר מהר...

שלום רב,
בטוחני שלא קל כהורה להתמודד עם ההתנהגות שתיארת. 

ראשית, כאשר בנך מתחיל התנהגות שעלולה לפגוע בו יש להפסיק את ההתנהגות בכל מחיר ולהגן על בריאותו ובטחונו שהם החשובים ביותר!

שנית, יש לגשת לרופא ילדים ולשלול בעיה רפואית אצל הבן.

לאחר בירור רפואי, נשמח לסייע בייעוץ מקצועי אישי , אנא פני אלינו בטלפון 054-3314441 או ע"י לחיצה על הכפתור "בקשת ייעוץ" מימין.

רותי וייס פרידמן, BCaBA
מנתחת התנהגות מוסמכת
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

לאחרונה התנהגותו של בני בן ה- 4 (בן בכור ואח לאחות בת שנה וחודשיים) החלה להחריף. בבסיסו הוא ילד מקסים וחכם אבל כשהוא מגיע הביתה אחה"צ הוא משנה את התנהגותו .. כל כל דבר קטן רוטן מתבכיין לאחרונה החל גם להכות אותי ואת אביו בחבטות ובעיטות .. החל לזרוק חפצים ולצעוק .. לבעוט בדלתות.. 

יש לציין שהחודש הוא נכנס לגן טרום חובה ולמסגרת של צהרון.. למעשה לראשונה הוא במסגרת שלא ישנים בה צהריים.. 

אנו ממש אובדי עצות

שלום אפרת, 

מפנייתך עולה כי בנך מפגין בביתכם התנהגות לא נאותה, הכוללת בין היתר צעקות, אלימות וזריקת חפצים. התנהגות זו, כך ציינת, באה בסתירה להתנהגותו בגן, שם הוא מתנהג כמו שצריך, או במילותייך "מקסים וחכם".

השוני בהתנהגות בין הבית לגן (או לבי"ס) מאפיין ילדים רבים אשר מבינים כבר בגיל צעיר כי ניתן להתנהג באופן שונה במקומות שונים ובנוכחות מבוגרים שונים. 
התנהגותו הראויה של בנך בסיטואציות אחרות מצביעה למעשה על כך שיש לו את היכולת לנהוג באופן ראוי גם בביתכם!

לשם כך חשוב שתכניסו מספר הרגלים חדשים לחייכם:

הגדרת ציפיות: בכל יום, עם חזרתו של בנך מהגן, שבו איתו מספר דקות, שוחחו על היום שעבר ותכננו את הערב הצפוי. פגישה זו תסייע לכם להגדיר לו ציפיות להתנהגות נאותה ולהכין אותו מראש למה שאמור להתרחש באותו הערב, לדוג': "דני, היום בערב נלך כל המשפחה לסבא וסבתא. אנו מזכירים לך לדבר בנימוס ושלא נקבל דיבור חוצפני".

משובים: ילדך צריך לקבל משוב ברור ומדויק על התנהגותו. בכל עת שבה מתנהג כראוי, משחק יפה, מדבר בנימוס וכיוב'.. חזקו ושבחו אותו. זכרו לשבח ולחזק בהתלהבות לעיתים קרובות ככל האפשר לאחר התנהגויות נאותות. אין גבול לשבחים שילדך יכול לקבל לאחר הצגת התנהגות נאותה! עם זאת, בכל פעם שיפגין התנהגות אלימה, דיבור חצוף, זריקת חפצים וכיוב' הגיבו באסרטיביות והבהירו לו שהתנהגות זו אינה מקובלת בביתכם!!

לאחר התנהגות כזו מנעו ממנו גישה לפעילויות האהובות עליו (טלויזיה, מחשב, צעצועים) למשך 10 דקות, כך שיבין שלא "שווה" לו להתנהג באופן הזה. 

יישום רגיש, נחוש ועקבי של השילוב בין הגדרת ציפיות ומשובים על התנהגות יהווה את הכר לשינוי ההתנהגותי אותו אתם כמהים לראות.

בהצלחה!!!

נעה פלד 
MA - ייעוץ חינוכי
מנחה בכירה במרכז רולידר


* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי. *

תגיות

לפרופ' רולידר, שלום רב.
שמי מיכל ואני אם לבת שש וחצי, שזה עתה החלה את כיתה א'. כבר מס' חודשים שבתי מתנהגת בחוצפה, לא תמיד מקשיבה לי, לעיתים חוזרת על דברי בנימה מזלזלת. שיא השיאים היה הבוקר כאשר נכנסה למקלחת וביקשתי ממנה לא להרטיב את השיער. היא כעסה עלי מאוד ובתגובה לכך בכתה ואף הכתה אותי!! 
אני מרגישה בושה כאמא שהגעתי למצב כזה ובנוסף לכך חסרת אונים. הודעתי לה שהיום היא לא תצפה בטלויזיה גם לא ארשה לה לשחק במחשב. אני רוצה לציין שהיא סובלת מבעיית הרטבה. יכול להיות פרופ' שזה קשור לכך כל ההתנהגותיות השליליות האלו? נדמה לי שיש לי ילדה אחרת בבית היא לא מה שהיתה לפני שנה ויותר.
אנא ממך בבקשה עזור לי למצוא פתרון ודרך נכונה להתמודד עם מצב זה.

אנו מברכים אותך על פנייתך. זיהוי הקושי הוא הצעד הראשון בדרך לפיתרון. 
כדאי לנסות להימנע מלשקוע ברגשות שליליים ולגייס את האנרגיות (ואת בן הזוג) כדי לסייע לבתך ללמוד כיצד להתמודד עם הקשיים. יש לזכור כי בעיית הרטבה איננה סיבה שלא ללמד את ביתך התנהגויות מכבדת להוריה ולסביבתה. 
אחלק את תשובתי לשני חלקים:

ראשית, לגבי התנהגותה הלא מכבדת של בתך : 

מיומנויות של שיתוף פעולה, איפוק והבלגה, דיבור מכבד והתנהגות מכבדת ולא אלימה הינן חשובות מעין כמוהן. אני מסכימה איתך כי חשוב להבהיר לבתך כי התנהגויות מסוג זה לא יתקבלו.במקביל כדאי להגדיר לה כיצד נכון וצריך להתנהג במצבים שונים.חשוב לקבל את שיתוף הפעולה של בן הזוג ואף חברי משפחה מורחבת. יש צורך בתמיכה ועמידה משותפת חזקה מול התנהגויות חוצפה ואלימות, תוך שידור מסר ברור כי התנהגויות אלו לא יתקבלו. כדי לעזור לביתך להתגבר על קשיים בתחומים אלו, מומלץ לשוחח עמה שיחה רצינית בה תבהירי לה (בקול שקט ורגוע אך תקיף) כי את מצפה לשיתוף פעולה, ליחס מכבד כמו זה שהיא זוכה לו ולסגנון דיבור נעים. הבהירי כי לא תסכימי להתנהגויות של חוצפה ואלימות מצידה בשום פנים ואופן.

לפני מצבים מאתגרים, שאת מכירה מניסיונך כי ישנה סבירות גבוהה שבתך תתנהג באופן שאינו ראוי, מומלץ להזכיר לה את הציפיות כיצד יש להתנהג, ולהביע ביטחון ביכולותיה למרות הקושי הצפוי. כאשר בתך מתנהגת בצורה נעימה ומשתפת פעולה - חשוב להגיד מילה טובה, לחבק ולשבח. כאשר היא מציגה חוצפה או אלימות יש להגיב בצורה מיידית ותקיפה, להבהיר כי ההתנהגות אינה מקובלת ולמנוע ממנה פעילות כיפית מתוכננת (כגון - משחק , צפייה בתוכנית טלוויזיה וכדומה). התגובה צריכה להיות מידתית ומוגדרת (לא תוכלי לראות טלוויזיה עד השעה 18:00) . בערב, לפני השינה, במנותק מההתנהגות, מומלץ לסכם את היום, למצוא לפחות משהו טוב אחד לשבח עליו ולשוחח גם על הקושי, תוך הבעת בטחון כי מחר היא תשתדל ותצליח להתנהג בצורה נעימה יותר. כל יום ניתנת לבתך הזדמנות מחדש לתקן את צעדיה.

החלק השני, לגבי בעיית ההרטבה: בכדי שנוכל לסייע באופן מותאם ומקצועי, יש צורך בייעוץ אישי. אנא פני אלינו דרך כפתור "בקשת ייעוץ" מימין או בטלפון 054-3314441.

זכרי כי הסוד הוא להיות חזקים, נחושים ועקביים ולזכור שהכל נעשה מתוך אהבה!
בהצלחה

קרין בר-און
יועצת מוסמכת
מנחה במרכז רולידר 

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי*

תגיות

נולדה לנו לפני 7 חודשים אחות שנייה לאחות גדולה בת 5, בהתחלה לא הרגשנו שום משבר, אך כנראה הוא הגיע עכשיו, הילדה הגדולה משחקת עם המשחקים של הקטנה, שותה לה מהבקבוק וכו'.. מה עושים?

עבור ילדים, בואה של אחות קטנה הבייתה יכולה להיות חוויה לא מובנת, מעוררת קנאה ומטרידה. גם אם עושים את כל ההכנות, לעיתים אין ברירה אלא להתמודד עם התנהגויות מהסוג שאת מתארת בהודעתך. 

חשוב מאוד, לשבח את הבת הגדולה בתקופה זו באופן ממוקד על כל התנהגות נעימה ונאותה כלפי האחות הקטנה (עזרה עם האמבטיה, סידרה את הצעצועים וכדומה). ניתן לשוחח עימה על רגשותיה כלפי אחותה הקטנה ולהציע לה לעזור להורים ולשחק עימה. 

מאידך, חשוב ביותר שלא לאפשר את ההתנהגויות שאינן תואמות את גילה ולשדר מסר ברור שהדבר אינו מקובל. בעקבות התנהגות שאינה תואמת את גילה (כמו הבקבוק) יש לומר לבת הגדולה באופן אסרטיבי :"אני לא מרשה, זה לא מקובל" ולדרוש כי תפסיק מיד. 

הדבר אינו פשוט או קל, אך הוא חיוני כדי שבתכם הגדולה תלמד להתנהג בצורה מתאימה ונאותה גם כאשר היא מקנאה.

בהצלחה!

רותי וייס פרידמן, BCaBA
מנתחת התנהגות מוסמכת
מנחה בכירה במרכז רולידר

* יש לציין כי הדברים הכתובים כאן מנוסחים באופן כללי ואינם מחליפים יעוץ מקצועי אישי.*

תגיות